| Chapter 3 |
1 | והנחש היה ערום
מכל חית השדה אשר
עשה יהוה אלהים
ויאמר אל־האשה אף
כי־אמר אלהים לא
תאכלו מכל עץ הגן׃
|
|
2 | ותאמר האשה
אל־הנחש מפרי
עץ־הגן נאכל׃
|
|
3 | ומפרי העץ אשר
בתוך־הגן אמר
אלהים לא תאכלו
ממנו ולא תגעו בו
פן־ תמתון׃
|
|
4 | ויאמר הנחש
אל־האשה לא־מות
תמתון׃
|
|
5 | כי ידע אלהים כי
ביום אכלכם ממנו
ונפקחו עיניכם
והייתם כאלהים
ידעי טוב ורע׃
|
|
6 | ותרא האשה כי טוב
העץ למאכל וכי
תאוה־הוא לעינים
ונחמד העץ להשכיל
ותקח מפריו ותאכל
ותתן גם־לאישה עמה
ויאכל׃
|
|
7 | ותפקחנה עיני
שניהם וידעו כי
עירמם הם ויתפרו
עלה תאנה ויעשו
להם חגרת׃
|
|
8 | וישמעו את־קול
יהוה אלהים מתהלך
בגן לרוח היום
ויתחבא האדם ואשתו
מפני יהוה אלהים
בתוך עץ הגן׃
|
|
9 | ויקרא יהוה אלהים
אל־האדם ויאמר לו
איכה׃
|
|
10 | ויאמר את־קלך
שמעתי בגן ואירא
כי־עירם אנכי
ואחבא׃
|
|
11 | ויאמר מי הגיד לך
כי עירם אתה
המן־העץ אשר
צויתיך לבלתי אכל־
ממנו אכלת׃
|
|
12 | ויאמר האדם האשה
אשר נתתה עמדי הוא
נתנה־לי מן־העץ
ואכל׃
|
|
13 | ויאמר יהוה אלהים
לאשה מה־זאת עשית
ותאמר האשה הנחש
השיאני ואכל׃
|
|
14 | ויאמר יהוה אלהים
אל־הנחש כי עשית
זאת ארור אתה
מכל־הבהמה ומכל
חית השדה על־גחנך
תלך ועפר תאכל
כל־ימי חייך׃
|
|
15 | ואיבה אשית בינך
ובין האשה ובין
זרעך ובין זרעה
הוא ישופך ראש
ואתה תשופנו עקב׃
|
|
16 | אל־האשה אמר הרבה
ארבה עצבונך והרנך
בעצב תלדי בנים
ואל־אישך תשוקתך
והוא ימשל־בך׃
|
|
17 | ולאדם אמר כי־שמעת
לקול אשתך ותאכל
מן־העץ אשר צויתיך
לאמר לא תאכל ממנו
ארורה האדמה
בעבורך בעצבון
תאכלנה כל ימי
חייך׃
|
|
18 | וקוץ ודרדר תצמיח
לך ואכלת את־עשב
השדה׃
|
|
19 | בזעת אפיך תאכל
לחם עד שובך
אל־האדמה כי ממנה
לקחת כי־עפר אתה
ואל־עפר תשוב׃
|
|
20 | ויקרא האדם שם
אשתו חוה כי הוא
היתה אם כל־חי׃
|
|
21 | ויעש יהוה אלהים
לאדם ולאשתו כתנות
עור וילבשם׃
|
|
22 | ויאמר יהוה אלהים
הן האדם היה כאחד
ממנו לדעת טוב ורע
ועתה פן־ ישלח ידו
ולקח גם מעץ החיים
ואכל וחי לעלם׃
|
|
23 | וישלחהו יהוה
אלהים מגן־עדן
לעבד את־האדמה אשר
לקח משם׃
|
|
24 | ויגרש את־האדם
וישכן מקדם
לגן־עדן את־הכרבים
ואת להט החרב
המתהפכת לשמר
את־דרך עץ החיים׃
|
|