| Chapter 9 |
1 | ויברך אלהים את־נח
ואת־בניו ויאמר
להם פרו ורבו
ומלאו את־הארץ׃
|
|
2 | ומוראכם וחתכם
יהיה על כל־חית
הארץ ועל כל־עוף
השמים בכל אשר
תרמש האדמה
ובכל־דגי הים
בידכם נתנו׃
|
|
3 | כל־רמש אשר הוא־חי
לכם יהיה לאכלה
כירק עשב נתתי לכם
את־כל׃
|
|
4 | אך־בשר בנפשו דמו
לא תאכלו׃
|
|
5 | ואך את־דמכם
לנפשתיכם אדרש מיד
כל־חיה אדרשנו
ומיד האדם מיד איש
אחיו אדרש את־נפש
האדם׃
|
|
6 | שפך דם האדם באדם
דמו ישפך כי בצלם
אלהים עשה
את־האדם׃
|
|
7 | ואתם פרו ורבו
שרצו בארץ
ורבו־בה׃
|
|
8 | ויאמר אלהים אל־נח
ואל־בניו אתו
לאמר׃
|
|
9 | ואני הנני מקים
את־בריתי אתכם
ואת־זרעכם אחריכם׃
|
|
10 | ואת כל־נפש החיה
אשר אתכם בעוף
בבהמה ובכל־חית
הארץ אתכם מכל
יצאי התבה לכל חית
הארץ׃
|
|
11 | והקמתי את־בריתי
אתכם ולא־יכרת
כל־בשר עוד ממי
המבול ולא־יהיה
עוד מבול לשחת
הארץ׃
|
|
12 | ויאמר אלהים זאת
אות־הברית אשר־אני
נתן ביני וביניכם
ובין כל־ נפש חיה
אשר אתכם לדרת
עולם׃
|
|
13 | את־קשתי נתתי בענן
והיתה לאות ברית
ביני ובין הארץ׃
|
|
14 | והיה בענני ענן
על־הארץ ונראתה
הקשת בענן׃
|
|
15 | וזכרתי את־בריתי
אשר ביני וביניכם
ובין כל־נפש חיה
בכל־בשר ולא־ יהיה
עוד המים למבול
לשחת כל־בשר׃
|
|
16 | והיתה הקשת בענן
וראיתיה לזכר ברית
עולם בין אלהים
ובין כל־נפש חיה
בכל־בשר אשר
על־הארץ׃
|
|
17 | ויאמר אלהים אל־נח
זאת אות־הברית אשר
הקמתי ביני ובין
כל־בשר אשר
על־הארץ׃
|
|
18 | ויהיו בני־נח
היצאים מן־התבה שם
וחם ויפת וחם הוא
אבי כנען׃
|
|
19 | שלשה אלה בני־נח
ומאלה נפצה
כל־הארץ׃
|
|
20 | ויחל נח איש האדמה
ויטע כרם׃
|
|
21 | וישת מן־היין
וישכר ויתגל בתוך
אהלה׃
|
|
22 | וירא חם אבי כנען
את ערות אביו ויגד
לשני־אחיו בחוץ׃
|
|
23 | ויקח שם ויפת
את־השמלה וישימו
על־שכם שניהם
וילכו אחרנית
ויכסו את ערות
אביהם ופניהם
אחרנית וערות
אביהם לא ראו׃
|
|
24 | וייקץ נח מיינו
וידע את
אשר־עשה־לו בנו
הקטן׃
|
|
25 | ויאמר ארור כנען
עבד עבדים יהיה
לאחיו׃
|
|
26 | ויאמר ברוך יהוה
אלהי שם ויהי כנען
עבד למו׃
|
|
27 | יפת אלהים ליפת
וישכן באהלי־שם
ויהי כנען עבד
למו׃
|
|
28 | ויחי־נח אחר המבול
שלש מאות שנה
וחמשים שנה׃
|
|
29 | ויהי כל־ימי־נח
תשע מאות שנה
וחמשים שנה וימת׃
|
|