| Chapter 10 |
1 | ויאמר יהוה אל־משה
בא אל־פרעה כי־אני
הכבדתי את־לבו
ואת־לב עבדיו למען
שתי אתתי אלה
בקרבו׃
|
|
2 | ולמען תספר באזני
בנך ובן־בנך את
אשר התעללתי
במצרים ואת־אתתי
אשר־שמתי בם
וידעתם כי־אני
יהוה׃
|
|
3 | ויבא משה ואהרן
אל־פרעה ויאמרו
אליו כה־אמר יהוה
אלהי העברים עד־
מתי מאנת לענת
מפני שלח עמי
ויעבדני׃
|
|
4 | כי אם־מאן אתה
לשלח את־עמי הנני
מביא מחר ארבה
בגבלך׃
|
|
5 | וכסה את־עין הארץ
ולא יוכל לראת
את־הארץ ואכל
את־יתר הפלטה
הנשארת לכם
מן־הברד ואכל
את־כל־העץ הצמח
לכם מן־השדה׃
|
|
6 | ומלאו בתיך ובתי
כל־עבדיך ובתי
כל־מצרים אשר
לא־ראו אבתיך
ואבות אבתיך מיום
היותם על־האדמה עד
היום הזה ויפן
ויצא מעם פרעה׃
|
|
7 | ויאמרו עבדי פרעה
אליו עד־מתי יהיה
זה לנו למוקש שלח
את־האנשים ויעבדו
את־יהוה אלהיהם
הטרם תדע כי אבדה
מצרים׃
|
|
8 | ויושב את־משה
ואת־אהרן אל־פרעה
ויאמר אלהם לכו
עבדו את־יהוה
אלהיכם מי ומי
ההלכים׃
|
|
9 | ויאמר משה בנערינו
ובזקנינו נלך
בבנינו ובבנותנו
בצאננו ובבקרנו
נלך כי חג־יהוה
לנו׃
|
|
10 | ויאמר אלהם יהי כן
יהוה עמכם כאשר
אשלח אתכם
ואת־טפכם ראו כי
רעה נגד פניכם׃
|
|
11 | לא כן לכו־נא
הגברים ועבדו
את־יהוה כי אתה
אתם מבקשים ויגרש
אתם מאת פני פרעה׃
|
|
12 | ויאמר יהוה אל־משה
נטה ידך על־ארץ
מצרים בארבה ויעל
על־ארץ מצרים
ויאכל את־כל־עשב
הארץ את כל־אשר
השאיר הברד׃
|
|
13 | ויט משה את־מטהו
על־ארץ מצרים
ויהוה נהג רוח
קדים בארץ כל־היום
ההוא וכל־הלילה
הבקר היה ורוח
הקדים נשא
את־הארבה׃
|
|
14 | ויעל הארבה על
כל־ארץ מצרים וינח
בכל גבול מצרים
כבד מאד לפניו
לא־היה כן ארבה
כמהו ואחריו לא
יהיה־כן׃
|
|
15 | ויכס את־עין
כל־הארץ ותחשך
הארץ ויאכל
את־כל־עשב הארץ
ואת כל־ פרי העץ
אשר הותיר הברד
ולא־נותר כל־ירק
בעץ ובעשב השדה
בכל־ארץ מצרים׃
|
|
16 | וימהר פרעה לקרא
למשה ולאהרן ויאמר
חטאתי ליהוה
אלהיכם ולכם׃
|
|
17 | ועתה שא נא חטאתי
אך הפעם והעתירו
ליהוה אלהיכם ויסר
מעלי רק את־המות
הזה׃
|
|
18 | ויצא מעם פרעה
ויעתר אל־יהוה׃
|
|
19 | ויהפך יהוה רוח־ים
חזק מאד וישא
את־הארבה ויתקעהו
ימה סוף לא נשאר
ארבה אחד בכל גבול
מצרים׃
|
|
20 | ויחזק יהוה את־לב
פרעה ולא שלח
את־בני ישראל׃
|
|
21 | ויאמר יהוה אל־משה
נטה ידך על־השמים
ויהי חשך על־ארץ
מצרים וימש חשך׃
|
|
22 | ויט משה את־ידו
על־השמים ויהי
חשך־אפלה בכל־ארץ
מצרים שלשת ימים׃
|
|
23 | לא־ראו איש
את־אחיו ולא־קמו
איש מתחתיו שלשת
ימים ולכל־בני
ישראל היה אור
במושבתם׃
|
|
24 | ויקרא פרעה אל־משה
ויאמר לכו עבדו
את־יהוה רק צאנכם
ובקרכם יצג
גם־טפכם ילך עמכם׃
|
|
25 | ויאמר משה גם־אתה
תתן בידנו זבחים
ועלת ועשינו ליהוה
אלהינו׃
|
|
26 | וגם־מקננו ילך
עמנו לא תשאר פרסה
כי ממנו נקח לעבד
את־יהוה אלהינו
ואנחנו לא־נדע
מה־נעבד את־יהוה
עד־באנו שמה׃
|
|
27 | ויחזק יהוה את־לב
פרעה ולא אבה
לשלחם׃
|
|
28 | ויאמר־לו פרעה לך
מעלי השמר לך
אל־תסף ראות פני
כי ביום ראתך פני
תמות׃
|
|
29 | ויאמר משה כן דברת
לא־אסף עוד ראות
פניך׃
|
|