| Chapter 21 |
1 | ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא־ יטמא בעמיו׃
|
|
2 | כי אם־לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃
|
|
3 | ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא־היתה לאיש לה יטמא׃
|
|
4 | |
5 | לא־יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת׃
|
|
6 | קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את־אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃
|
|
7 | אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי־קדש הוא לאלהיו׃
|
|
8 | וקדשתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה־לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃
|
|
9 | ובת איש כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באש תשרף׃
|
|
10 | והכהן הגדול מאחיו אשר־יוצק על־ראשו שמן המשחה ומלא את־ידו ללבש את־הבגדים את־ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃
|
|
11 | ועל כל־נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃
|
|
12 | ומן־המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה׃
|
|
13 | |
14 | אלמנה וגרושה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשה׃
|
|
15 | ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו׃
|
|
16 | |
17 | דבר אל־אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃
|
|
18 | כי כל־איש אשר־בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע׃
|
|
19 | או איש אשר־יהיה בו שבר רגל או שבר יד׃
|
|
20 | או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך׃
|
|
21 | כל־איש אשר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את־אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב׃
|
|
22 | לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן־הקדשים יאכל׃
|
|
23 | אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגש כי־מום בו ולא יחלל את־ מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃
|
|
24 | וידבר משה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישראל׃
|
|