| Chapter 32 |
1 | האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי־פי׃
|
|
2 | יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי־דשא וכרביבים עלי־עשב׃
|
|
3 | כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו׃
|
|
4 | הצור תמים פעלו כי כל־דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא׃
|
|
5 | שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל׃
|
|
6 | ה־ליהוה תגמלו־זאת עם נבל ולא חכם הלוא־הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך׃
|
|
7 | זכר ימות עולם בינו שנות דר־ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך׃
|
|
8 | בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל׃
|
|
9 | כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו׃
|
|
10 | ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו׃
|
|
11 | כנשר יעיר קנו על־גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על־ אברתו׃
|
|
12 | יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר׃
|
|
13 | ירכבהו על־במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃
|
|
14 | חמאת בקר וחלב צאן עם־חלב כרים ואילים בני־בשן ועתודים עם־חלב כליות חטה ודם־ענב תשתה־חמר׃
|
|
15 | וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו׃
|
|
16 | יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו׃
|
|
17 | יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם׃
|
|
18 | צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך׃
|
|
19 | וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו׃
|
|
20 | ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא־ אמן בם׃
|
|
21 | הם קנאוני בלא־אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא־עם בגוי נבל אכעיסם׃
|
|
22 | כי־אש קדחה באפי ותיקד עד־שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃
|
|
23 | אספה עלימו רעות חצי אכלה־בם׃
|
|
24 | מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמת אשלח־בם עם־חמת זחלי עפר׃
|
|
25 | מחוץ תשכל־חרב ומחדרים אימה גם־בחור גם־בתולה יונק עם־איש שיבה׃
|
|
26 | אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם׃
|
|
27 | לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידנו רמה ולא יהוה פעל כל־זאת׃
|
|
28 | כי־גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה׃
|
|
29 | לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם׃
|
|
30 | איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם־לא כי־צורם מכרם ויהוה הסגירם׃
|
|
31 | כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים׃
|
|
32 | כי־מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי־רוש אשכלת מררת למו׃
|
|
33 | חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר׃
|
|
34 | הלא־הוא כמס עמדי חתום באוצרתי׃
|
|
35 | לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו׃
|
|
36 | כי־ידין יהוה עמו ועל־עבדיו יתנחם כי יראה כי־אזלת יד ואפס עצור ועזוב׃
|
|
37 | ואמר אי אלהימו צור חסיו בו׃
|
|
38 | אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה׃
|
|
39 | ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל׃
|
|
40 | כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם׃
|
|
41 | אם־שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם׃
|
|
42 | אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב׃
|
|
43 | הרנינו גוים עמו כי דם־עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו׃
|
|
44 | ויבא משה וידבר את־כל־דברי השירה־הזאת באזני העם הוא והושע בן־ נון׃
|
|
45 | ויכל משה לדבר את־כל־הדברים האלה אל־כל־ישראל׃
|
|
46 | ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל־הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את־בניכם לשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת׃
|
|
47 | כי לא־דבר רק הוא מכם כי־הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על־ האדמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה׃
|
|
48 | וידבר יהוה אל־משה בעצם היום הזה לאמר׃
|
|
49 | עלה אל־הר העברים הזה הר־נבו אשר בארץ מואב אשר על־פני ירחו וראה את־ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה׃
|
|
50 | ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל־עמיך כאשר־מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל־עמיו׃
|
|
51 | על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי־מריבת קדש מדבר־צן על אשר לא־קדשתם אותי בתוך בני ישראל׃
|
|
52 | כי מנגד תראה את־הארץ ושמה לא תבוא אל־הארץ אשר־אני נתן לבני ישראל׃
|
|