| Chapter 19 |
1 | ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהי איש לוי גר בירכתי הר־ אפרים ויקח־לו אשה פילגש מבית לחם יהודה׃
|
|
2 | ותזנה עליו פילגשו ותלך מאתו אל־בית אביה אל־בית לחם יהודה ותהי־ שם ימים ארבעה חדשים׃
|
|
3 | ויקם אישה וילך אחריה לדבר על־לבה להשיבו ונערו עמו וצמד חמרים ותביאהו בית אביה ויראהו אבי הנערה וישמח לקראתו׃
|
|
4 | ויחזק־בו חתנו אבי הנערה וישב אתו שלשת ימים ויאכלו וישתו וילינו שם׃
|
|
5 | ויהי ביום הרביעי וישכימו בבקר ויקם ללכת ויאמר אבי הנערה אל־ חתנו סעד לבך פת־לחם ואחר תלכו׃
|
|
6 | וישבו ויאכלו שניהם יחדו וישתו ויאמר אבי הנערה אל־האיש הואל־נא ולין ויטב לבך׃
|
|
7 | ויקם האיש ללכת ויפצר־בו חתנו וישב וילן שם׃
|
|
8 | וישכם בבקר ביום החמישי ללכת ויאמר אבי הנערה סעד־נא לבבך והתמהמהו עד־נטות היום ויאכלו שניהם׃
|
|
9 | ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונערו ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערב לינו־נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לאהלך׃
|
|
10 | ולא־אבה האיש ללון ויקם וילך ויבא עד־נכח יבוס היא ירושלם ועמו צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו׃
|
|
11 | הם עם־יבוס והיום רד מאד ויאמר הנער אל־אדניו לכה־נא ונסורה אל־ עיר־היבוסי הזאת ונלין בה׃
|
|
12 | ויאמר אליו אדניו לא נסור אל־עיר נכרי אשר לא־מבני ישראל הנה ועברנו עד־גבעה׃
|
|
13 | ויאמר לנערו לך ונקרבה באחד המקמות ולנו בגבעה או ברמה׃
|
|
14 | ויעברו וילכו ותבא להם השמש אצל הגבעה אשר לבנימן׃
|
|
15 | ויסרו שם לבוא ללון בגבעה ויבא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף־ אותם הביתה ללון׃
|
|
16 | והנה איש זקן בא מן־מעשהו מן־השדה בערב והאיש מהר אפרים והוא־ גר בגבעה ואנשי המקום בני ימיני׃
|
|
17 | וישא עיניו וירא את־האיש הארח ברחב העיר ויאמר האיש הזקן אנה תלך ומאין תבוא׃
|
|
18 | ויאמר אליו עברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד־ירכתי הר־אפרים משם אנכי ואלך עד־בית לחם יהודה ואת־בית יהוה אני הלך ואין איש מאסף אותי הביתה׃
|
|
19 | וגם־תבן גם־מספוא יש לחמורינו וגם לחם ויין יש־לי ולאמתך ולנער עם־עבדיך אין מחסור כל־דבר׃
|
|
20 | ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל־מחסורך עלי רק ברחוב אל־תלן׃
|
|
21 | ויביאהו לביתו ויבול לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו׃
|
|
22 | המה מיטיבים את־לבם והנה אנשי העיר אנשי בני־בליעל נסבו את־ הבית מתדפקים על־הדלת ויאמרו אל־האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את־ האיש אשר־בא אל־ביתך ונדענו׃
|
|
23 | ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אלהם אל־אחי אל־תרעו נא אחרי אשר־בא האיש הזה אל־ביתי אל־תעשו את־הנבלה הזאת׃
|
|
24 | הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה־נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת׃
|
|
25 | ולא־אבו האנשים לשמע לו ויחזק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו־בה כל־הלילה עד־הבקר וישלחוה בעלות השחר׃
|
|
26 | ותבא האשה לפנות הבקר ותפל פתח בית־האיש אשר־אדוניה שם עד־ האור׃
|
|
27 | ויקם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וידיה על־הסף׃
|
|
28 | ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה ויקחה על־החמור ויקם האיש וילך למקמו׃
|
|
29 | ויבא אל־ביתו ויקח את־המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל׃
|
|
30 | והיה כל־הראה ואמר לא־נהיתה ולא־נראתה כזאת למיום עלות בני־ ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו־לכם עליה עצו ודברו׃
|
|