| Chapter 1 |
1 | ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־ אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי׃
|
|
2 | ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים׃
|
|
3 | ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה׃
|
|
4 | ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל־בניה ובנותיה מנות׃
|
|
5 | ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את־חנה אהב ויהוה סגר רחמה׃
|
|
6 | וכעסתה צרתה גם־כעס בעבור הרעמה כי־סגר יהוה בעד רחמה׃
|
|
7 | וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל׃
|
|
8 | ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים׃
|
|
9 | ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על־הכסא על־ מזוזת היכל יהוה׃
|
|
10 | והיא מרת נפש ותתפלל על־יהוה ובכה תבכה׃
|
|
11 | ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם־ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא־ תשכח את־אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו׃
|
|
12 | והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את־פיה׃
|
|
13 | וחנה היא מדברת על־לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה׃
|
|
14 | ויאמר אליה עלי עד־מתי תשתכרין הסירי את־יינך מעליך׃
|
|
15 | ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את־נפשי לפני יהוה׃
|
|
16 | אל־תתן את־אמתך לפני בת־בליעל כי־מרב שיחי וכעסי דברתי עד־הנה׃
|
|
17 | ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את־שלתך אשר שאלת מעמו׃
|
|
18 | ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא־ היו־לה עוד׃
|
|
19 | וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל־ביתם הרמתה וידע אלקנה את־חנה אשתו ויזכרה יהוה׃
|
|
20 | ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את־שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו׃
|
|
21 | ויעל האיש אלקנה וכל־ביתו לזבח ליהוה את־זבח הימים ואת־נדרו׃
|
|
22 | וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני יהוה וישב שם עד־עולם׃
|
|
23 | ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד־גמלך אתו אך יקם יהוה את־דברו ותשב האשה ותינק את־בנה עד־גמלה אתו׃
|
|
24 | ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית־יהוה שלו והנער נער׃
|
|
25 | וישחטו את־הפר ויביאו את־הנער אל־עלי׃
|
|
26 | ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל־ יהוה׃
|
|
27 | אל־הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את־שאלתי אשר שאלתי מעמו׃
|
|
28 | וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל־הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה׃
|
|