| Chapter 2 |
1 | ותתפלל חנה ותאמר
עלץ לבי ביהוה רמה
קרני ביהוה רחב פי
על־אויבי כי שמחתי
בישועתך׃
|
|
2 | אין־קדוש כיהוה כי
אין בלתך ואין צור
כאלהינו׃
|
|
3 | אל־תרבו תדברו
גבהה גבהה יצא עתק
מפיכם כי אל דעות
יהוה ולא נתכנו
עללות׃
|
|
4 | קשת גברים חתים
ונכשלים אזרו חיל׃
|
|
5 | שבעים בלחם נשכרו
ורעבים חדלו
עד־עקרה ילדה שבעה
ורבת בנים אמללה׃
|
|
6 | יהוה ממית ומחיה
מוריד שאול ויעל׃
|
|
7 | יהוה מוריש ומעשיר
משפיל אף־מרומם׃
|
|
8 | מקים מעפר דל
מאשפת ירים אביון
להושיב עם־נדיבים
וכסא כבוד ינחלם
כי ליהוה מצקי ארץ
וישת עליהם תבל׃
|
|
9 | רגלי חסידו ישמר
ורשעים בחשך ידמו
כי־לא בכח
יגבר־איש׃
|
|
10 | יהוה יחתו מריבו
עלו בשמים ירעם
יהוה ידין
אפסי־ארץ ויתן־עז
למלכו וירם קרן
משיחו׃
|
|
11 | וילך אלקנה הרמתה
על־ביתו והנער היה
משרת את־יהוה
את־פני עלי הכהן׃
|
|
12 | ובני עלי בני
בליעל לא ידעו
את־יהוה׃
|
|
13 | ומשפט הכהנים
את־העם כל־איש זבח
זבח ובא נער הכהן
כבשל הבשר והמזלג
שלש־השנים בידו׃
|
|
14 | והכה בכיור או
בדוד או בקלחת או
בפרור כל אשר יעלה
המזלג יקח הכהן בו
ככה יעשו
לכל־ישראל הבאים
שם בשלה׃
|
|
15 | גם בטרם יקטרון
את־החלב ובא נער
הכהן ואמר לאיש
הזבח תנה בשר
לצלות לכהן
ולא־יקח ממך בשר
מבשל כי אם־חי׃
|
|
16 | ויאמר אליו האיש
קטר יקטירון כיום
החלב וקח־לך כאשר
תאוה נפשך ואמר לו
כי עתה תתן ואם־לא
לקחתי בחזקה׃
|
|
17 | ותהי חטאת הנערים
גדולה מאד את־פני
יהוה כי נאצו
האנשים את מנחת
יהוה׃
|
|
18 | ושמואל משרת
את־פני יהוה נער
חגור אפוד בד׃
|
|
19 | ומעיל קטן תעשה־לו
אמו והעלתה לו
מימים ימימה
בעלותה את־אישה
לזבח את־זבח
הימים׃
|
|
20 | וברך עלי את־אלקנה
ואת־אשתו ואמר ישם
יהוה לך זרע
מן־האשה הזאת תחת
השאלה אשר שאל
ליהוה והלכו
למקמו׃
|
|
21 | כי־פקד יהוה
את־חנה ותהר ותלד
שלשה־בנים ושתי
בנות ויגדל הנער
שמואל עם־יהוה׃
|
|
22 | ועלי זקן מאד ושמע
את כל־אשר יעשון
בניו לכל־ישראל
ואת אשר־ ישכבון
את־הנשים הצבאות
פתח אהל מועד׃
|
|
23 | ויאמר להם למה
תעשון כדברים האלה
אשר אנכי שמע
את־דבריכם רעים
מאת כל־העם אלה׃
|
|
24 | אל בני כי
לוא־טובה השמעה
אשר אנכי שמע
מעברים עם־יהוה׃
|
|
25 | אם־יחטא איש לאיש
ופללו אלהים ואם
ליהוה יחטא־איש מי
יתפלל־לו ולא
ישמעו לקול אביהם
כי־חפץ יהוה
להמיתם׃
|
|
26 | והנער שמואל הלך
וגדל וטוב גם
עם־יהוה וגם
עם־אנשים׃
|
|
27 | ויבא איש־אלהים
אל־עלי ויאמר אליו
כה אמר יהוה הנגלה
נגליתי אל־ בית
אביך בהיותם
במצרים לבית פרעה׃
|
|
28 | ובחר אתו מכל־שבטי
ישראל לי לכהן
לעלות על־מזבחי
להקטיר קטרת לשאת
אפוד לפני ואתנה
לבית אביך
את־כל־אשי בני
ישראל׃
|
|
29 | למה תבעטו בזבחי
ובמנחתי אשר צויתי
מעון ותכבד
את־בניך ממני
להבריאכם מראשית
כל־מנחת ישראל
לעמי׃
|
|
30 | לכן נאם־יהוה אלהי
ישראל אמור אמרתי
ביתך ובית אביך
יתהלכו לפני
עד־עולם ועתה
נאם־יהוה חלילה לי
כי־מכבדי אכבד
ובזי יקלו׃
|
|
31 | הנה ימים באים
וגדעתי את־זרעך
ואת־זרע בית אביך
מהיות זקן בביתך׃
|
|
32 | והבטת צר מעון בכל
אשר־ייטיב
את־ישראל ולא־יהיה
זקן בביתך כל־
הימים׃
|
|
33 | ואיש לא־אכרית לך
מעם מזבחי לכלות
את־עיניך ולאדיב
את־נפשך וכל־
מרבית ביתך ימותו
אנשים׃
|
|
34 | וזה־לך האות אשר
יבא אל־שני בניך
אל־חפני ופינחס
ביום אחד ימותו
שניהם׃
|
|
35 | והקימתי לי כהן
נאמן כאשר בלבבי
ובנפשי יעשה
ובניתי לו בית
נאמן והתהלך
לפני־משיחי
כל־הימים׃
|
|
36 | והיה כל־הנותר
בביתך יבוא
להשתחות לו לאגורת
כסף וככר־לחם ואמר
ספחני נא אל־אחת
הכהנות לאכל
פת־לחם׃
|
|