| Chapter 19 |
1 | וירגז המלך ויעל
על־עלית השער ויבך
וכה אמר בלכתו בני
אבשלום בני בני
אבשלום מי־יתן
מותי אני תחתיך
אבשלום בני בני׃
|
|
2 | ויגד ליואב הנה
המלך בכה ויתאבל
על־אבשלם׃
|
|
3 | ותהי התשעה ביום
ההוא לאבל לכל־העם
כי־שמע העם ביום
ההוא לאמר נעצב
המלך על־בנו׃
|
|
4 | ויתגנב העם ביום
ההוא לבוא העיר
כאשר יתגנב העם
הנכלמים בנוסם
במלחמה׃
|
|
5 | והמלך לאט את־פניו
ויזעק המלך קול
גדול בני אבשלום
אבשלום בני בני׃
|
|
6 | ויבא יואב אל־המלך
הבית ויאמר הבשת
היום את־פני
כל־עבדיך הממלטים
את־נפשך היום ואת
נפש בניך ובנתיך
ונפש נשיך ונפש
פלגשיך׃
|
|
7 | לאהבה את־שנאיך
ולשנא את־אהביך כי
הגדת היום כי אין
לך שרים ועבדים כי
ידעתי היום כי לא
אבשלום חי וכלנו
היום מתים כי־אז
ישר בעיניך׃
|
|
8 | ועתה קום צא ודבר
על־לב עבדיך כי
ביהוה נשבעתי
כי־אינך יוצא אם־
ילין איש אתך
הלילה ורעה לך זאת
מכל־הרעה אשר־באה
עליך מנעריך עד־
עתה׃
|
|
9 | ויקם המלך וישב
בשער ולכל־העם
הגידו לאמר הנה
המלך יושב בשער
ויבא כל־העם לפני
המלך וישראל נס
איש לאהליו׃
|
|
10 | ויהי כל־העם נדון
בכל־שבטי ישראל
לאמר המלך הצילנו
מכף איבינו והוא
מלטנו מכף פלשתים
ועתה ברח מן־הארץ
מעל אבשלום׃
|
|
11 | ואבשלום אשר משחנו
עלינו מת במלחמה
ועתה למה אתם
מחרשים להשיב
את־המלך׃
|
|
12 | והמלך דוד שלח
אל־צדוק ואל־אביתר
הכהנים לאמר דברו
אל־זקני יהודה
לאמר למה תהיו
אחרנים להשיב
את־המלך אל־ביתו
ודבר כל־ישראל בא
אל־המלך אל־ביתו׃
|
|
13 | אחי אתם עצמי
ובשרי אתם ולמה
תהיו אחרנים להשיב
את־המלך׃
|
|
14 | ולעמשא תמרו הלוא
עצמי ובשרי אתה כה
יעשה־לי אלהים וכה
יוסיף אם־לא
שר־צבא תהיה לפני
כל־הימים תחת
יואב׃
|
|
15 | ויט את־לבב
כל־איש־יהודה כאיש
אחד וישלחו
אל־המלך שוב אתה
וכל־ עבדיך׃
|
|
16 | וישב המלך ויבא
עד־הירדן ויהודה
בא הגלגלה ללכת
לקראת המלך להעביר
את־המלך את־הירדן׃
|
|
17 | וימהר שמעי בן־גרא
בן־הימיני אשר
מבחורים וירד
עם־איש יהודה
לקראת המלך דוד׃
|
|
18 | ואלף איש עמו
מבנימן וציבא נער
בית שאול וחמשת
עשר בניו ועשרים
עבדיו אתו וצלחו
הירדן לפני המלך׃
|
|
19 | ועברה העברה לעביר
את־בית המלך
ולעשות הטוב בעינו
ושמעי בן־גרא נפל
לפני המלך בעברו
בירדן׃
|
|
20 | ויאמר אל־המלך
אל־יחשב־לי אדני
עון ואל־תזכר את
אשר העוה עבדך
ביום אשר־יצא
אדני־המלך מירושלם
לשום המלך אל־לבו׃
|
|
21 | כי ידע עבדך כי
אני חטאתי
והנה־באתי היום
ראשון לכל־בית
יוסף לרדת לקראת
אדני המלך׃
|
|
22 | ויען אבישי
בן־צרויה ויאמר
התחת זאת לא יומת
שמעי כי קלל את־
משיח יהוה׃
|
|
23 | ויאמר דוד מה־לי
ולכם בני צרויה
כי־תהיו־לי היום
לשטן היום יומת
איש בישראל כי
הלוא ידעתי כי
היום אני־מלך
על־ישראל׃
|
|
24 | ויאמר המלך
אל־שמעי לא תמות
וישבע לו המלך׃
|
|
25 | ומפבשת בן־שאול
ירד לקראת המלך
ולא־עשה רגליו
ולא־עשה שפמו ואת־
בגדיו לא כבס
למן־היום לכת המלך
עד־היום אשר־בא
בשלום׃
|
|
26 | ויהי כי־בא ירושלם
לקראת המלך ויאמר
לו המלך למה
לא־הלכת עמי
מפיבשת׃
|
|
27 | ויאמר אדני המלך
עבדי רמני כי־אמר
עבדך אחבשה־לי
החמור וארכב עליה
ואלך את־המלך כי
פסח עבדך׃
|
|
28 | וירגל בעבדך
אל־אדני המלך
ואדני המלך כמלאך
האלהים ועשה הטוב
בעיניך׃
|
|
29 | כי לא היה כל־בית
אבי כי
אם־אנשי־מות לאדני
המלך ותשת את־עבדך
באכלי שלחנך
ומה־יש־לי עוד
צדקה ולזעק עוד
אל־המלך׃
|
|
30 | ויאמר לו המלך למה
תדבר עוד דבריך
אמרתי אתה וציבא
תחלקו את־ השדה׃
|
|
31 | ויאמר מפיבשת
אל־המלך גם את־הכל
יקח אחרי אשר־בא
אדני המלך בשלום
אל־ביתו׃
|
|
32 | וברזלי הגלעדי ירד
מרגלים ויעבר
את־המלך הירדן
לשלחו את־בירדן׃
|
|
33 | וברזלי זקן מאד
בן־שמנים שנה
והוא־כלכל את־המלך
בשיבתו במחנים
כי־איש גדול הוא
מאד׃
|
|
34 | ויאמר המלך
אל־ברזלי אתה עבר
אתי וכלכלתי אתך
עמדי בירושלם׃
|
|
35 | ויאמר ברזלי
אל־המלך כמה ימי
שני חיי כי־אעלה
את־המלך ירושלם׃
|
|
36 | בן־שמנים שנה אנכי
היום האדע בין־טוב
לרע אם־יטעם עבדך
את־אשר אכל
ואת־אשר אשתה
אם־אשמע עוד בקול
שרים ושרות ולמה
יהיה עבדך עוד
למשא אל־אדני
המלך׃
|
|
37 | כמעט יעבר עבדך
את־הירדן את־המלך
ולמה יגמלני המלך
הגמולה הזאת׃
|
|
38 | ישב־נא עבדך ואמת
בעירי עם קבר אבי
ואמי והנה עבדך
כמהם יעבר עם־אדני
המלך ועשה־לו את
אשר־טוב בעיניך׃
|
|
39 | ויאמר המלך אתי
יעבר כמהם ואני
אעשה־לו את־הטוב
בעיניך וכל אשר־
תבחר עלי אעשה־לך׃
|
|
40 | ויעבר כל־העם
את־הירדן והמלך
עבר וישק המלך
לברזלי ויברכהו
וישב למקמו׃
|
|
41 | ויעבר המלך הגלגלה
וכמהן עבר עמו
וכל־עם יהודה
ויעברו את־המלך
וגם חצי עם ישראל׃
|
|
42 | והנה כל־איש ישראל
באים אל־המלך
ויאמרו אל־המלך
מדוע גנבוך אחינו
איש יהודה ויעברו
את־המלך ואת־ביתו
את־הירדן וכל־אנשי
דוד עמו׃
|
|
43 | ויען כל־איש יהודה
על־איש ישראל
כי־קרוב המלך אלי
ולמה זה חרה לך
על־הדבר הזה האכול
אכלנו מן־המלך
אם־נשאת נשא לנו׃
|
|
44 | ויען איש־ישראל
את־איש יהודה
ויאמר עשר־ידות לי
במלך וגם־בדוד אני
ממך ומדוע הקלתני
ולא־היה דברי
ראשון לי להשיב
את־מלכי ויקש
דבר־איש יהודה
מדבר איש ישראל׃
|
|