| Chapter 17 |
1 | ויאמר אליהו התשבי
מתשבי גלעד
אל־אחאב חי־יהוה
אלהי ישראל אשר
עמדתי לפניו
אם־יהיה השנים
האלה טל ומטר כי
אם־לפי דברי׃
|
|
2 | |
3 | לך מזה ופנית לך
קדמה ונסתרת בנחל
כרית אשר על־פני
הירדן׃
|
|
4 | והיה מהנחל תשתה
ואת־הערבים צויתי
לכלכלך שם׃
|
|
5 | וילך ויעש כדבר
יהוה וילך וישב
בנחל כרית אשר
על־פני הירדן׃
|
|
6 | והערבים מביאים לו
לחם ובשר בבקר
ולחם ובשר בערב
ומן־הנחל ישתה׃
|
|
7 | ויהי מקץ ימים
וייבש הנחל כי
לא־היה גשם בארץ׃
|
|
8 | |
9 | קום לך צרפתה אשר
לצידון וישבת שם
הנה צויתי שם אשה
אלמנה לכלכלך׃
|
|
10 | ויקם וילך צרפתה
ויבא אל־פתח העיר
והנה־שם אשה אלמנה
מקששת עצים ויקרא
אליה ויאמר קחי־נא
לי מעט־מים בכלי
ואשתה׃
|
|
11 | ותלך לקחת ויקרא
אליה ויאמר
לקחי־נא לי פת־לחם
בידך׃
|
|
12 | ותאמר חי־יהוה
אלהיך אם־יש־לי
מעוג כי אם־מלא
כף־קמח בכד ומעט־
שמן בצפחת והנני
מקששת שנים עצים
ובאתי ועשיתיהו לי
ולבני ואכלנהו
ומתנו׃
|
|
13 | ויאמר אליה אליהו
אל־תיראי באי עשי
כדברך אך עשי־לי
משם עגה קטנה
בראשנה והוצאת לי
ולך ולבנך תעשי
באחרנה׃
|
|
14 | כי כה אמר יהוה
אלהי ישראל כד
הקמח לא תכלה
וצפחת השמן לא
תחסר עד יום
תתן־יהוה גשם
על־פני האדמה׃
|
|
15 | ותלך ותעשה כדבר
אליהו ותאכל
הוא־והיא וביתה
ימים׃
|
|
16 | כד הקמח לא כלתה
וצפחת השמן לא חסר
כדבר יהוה אשר דבר
ביד אליהו׃
|
|
17 | ויהי אחר הדברים
האלה חלה בן־האשה
בעלת הבית ויהי
חליו חזק מאד עד
אשר לא־נותרה־בו
נשמה׃
|
|
18 | ותאמר אל־אליהו
מה־לי ולך איש
האלהים באת אלי
להזכיר את־עוני
ולהמית את־בני׃
|
|
19 | ויאמר אליה תני־לי
את־בנך ויקחהו
מחיקה ויעלהו
אל־העליה אשר־ הוא
ישב שם וישכבהו
על־מטתו׃
|
|
20 | ויקרא אל־יהוה
ויאמר יהוה אלהי
הגם על־האלמנה
אשר־אני מתגורר
עמה הרעות להמית
את־בנה׃
|
|
21 | ויתמדד על־הילד
שלש פעמים ויקרא
אל־יהוה ויאמר
יהוה אלהי תשב נא
נפש־הילד הזה
על־קרבו׃
|
|
22 | וישמע יהוה בקול
אליהו ותשב
נפש־הילד על־קרבו
ויחי׃
|
|
23 | ויקח אליהו
את־הילד וירדהו
מן־העליה הביתה
ויתנהו לאמו ויאמר
אליהו ראי חי בנך׃
|
|
24 | ותאמר האשה
אל־אליהו עתה זה
ידעתי כי איש
אלהים אתה
ודבר־יהוה בפיך
אמת׃
|
|