| Chapter 4 |
1 | ואשה אחת מנשי בני־הנביאים צעקה אל־אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את־יהוה והנשה בא לקחת את־שני ילדי לו לעבדים׃
|
|
2 | ויאמר אליה אלישע מה אעשה־לך הגידי לי מה־יש־לכי בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם־אסוך שמן׃
|
|
3 | ויאמר לכי שאלי־לך כלים מן־החוץ מאת כל־שכנכי כלים רקים אל־ תמעיטי׃
|
|
4 | ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד־בניך ויצקת על כל־הכלים האלה והמלא תסיעי׃
|
|
5 | ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מיצקת׃
|
|
6 | ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל־בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן׃
|
|
7 | ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את־השמן ושלמי את־נשיכי ואת בניכי תחיי בנותר׃
|
|
8 | ויהי היום ויעבר אלישע אל־שונם ושם אשה גדולה ותחזק־בו לאכל־לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל־לחם׃
|
|
9 | ותאמר אל־אישה הנה־נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד׃
|
|
10 | נעשה־נא עלית־קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה׃
|
|
11 | ויהי היום ויבא שמה ויסר אל־העליה וישכב־שמה׃
|
|
12 | ויאמר אל־גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא־לה ותעמד לפניו׃
|
|
13 | ויאמר לו אמר־נא אליה הנה חרדת אלינו את־כל־החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר־לך אל־המלך או אל־שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת׃
|
|
14 | ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין־לה ואישה זקן׃
|
|
15 | ויאמר קרא־לה ויקרא־לה ותעמד בפתח׃
|
|
16 | ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי חבקת בן ותאמר אל־אדני איש האלהים אל־תכזב בשפחתך׃
|
|
17 | ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר־דבר אליה אלישע׃
|
|
18 | ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל־אביו אל־הקצרים׃
|
|
19 | ויאמר אל־אביו ראשי ראשי ויאמר אל־הנער שאהו אל־אמו׃
|
|
20 | וישאהו ויביאהו אל־אמו וישב על־ברכיה עד־הצהרים וימת׃
|
|
21 | ותעל ותשכבהו על־מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא׃
|
|
22 | ותקרא אל־אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן־הנערים ואחת האתנות וארוצה עד־איש האלהים ואשובה׃
|
|
23 | ויאמר מדוע אתי הלכתי אליו היום לא־חדש ולא שבת ותאמר שלום׃
|
|
24 | ותחבש האתון ותאמר אל־נערה נהג ולך אל־תעצר־לי לרכב כי אם־ אמרתי לך׃
|
|
25 | ותלך ותבוא אל־איש האלהים אל־הר הכרמל ויהי כראות איש־האלהים אתה מנגד ויאמר אל־גיחזי נערו הנה השונמית הלז׃
|
|
26 | עתה רוץ־נא לקראתה ואמר־לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום׃
|
|
27 | ותבא אל־איש האלהים אל־ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה־לה כי־נפשה מרה־לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי׃
|
|
28 | ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי׃
|
|
29 | ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי־תמצא איש לא תברכנו וכי־יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על־פני הנער׃
|
|
30 | ותאמר אם הנער חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך ויקם וילך אחריה׃
|
|
31 | וגחזי עבר לפניהם וישם את־המשענת על־פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד־לו לאמר לא הקיץ הנער׃
|
|
32 | ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על־מטתו׃
|
|
33 | ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל־יהוה׃
|
|
34 | ויעל וישכב על־הילד וישם פיו על־פיו ועיניו על־עיניו וכפיו על־ כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד׃
|
|
35 | וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד־שבע פעמים ויפקח הנער את־עיניו׃
|
|
36 | ויקרא אל־גיחזי ויאמר קרא אל־השנמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך׃
|
|
37 | ותבא ותפל על־רגליו ותשתחו ארצה ותשא את־בנה ותצא׃
|
|
38 | ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים׃
|
|
39 | ויצא אחד אל־השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל־סיר הנזיד כי־לא ידעו׃
|
|
40 | ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל׃
|
|
41 | ויאמר וקחו־קמח וישלך אל־הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר׃
|
|
42 | ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים־לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו׃
|
|
43 | ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר יהוה אכל והותר׃
|
|
44 | ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה׃
|
|