| Chapter 9 |
1 | ובשנים עשר חדש הוא־חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר־ המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם׃
|
|
2 | נקהלו היהודים בעריהם בכל־מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא־עמד לפניהם כי־נפל פחדם על־כל־העמים׃
|
|
3 | וכל־שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את־היהודים כי־נפל פחד־מרדכי עליהם׃
|
|
4 | כי־גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל־המדינות כי־האיש מרדכי הולך וגדול׃
|
|
5 | ויכו היהודים בכל־איביהם מכת־חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם׃
|
|
6 | ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש׃
|
|
7 | ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא׃
|
|
8 | ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא׃
|
|
9 | ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארידי ואת ויזתא׃
|
|
10 | עשרת בני המן בן־המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את־ידם׃
|
|
11 | ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך׃
|
|
12 | ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני־המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה־שאלתך וינתן לך ומה־בקשתך עוד ותעש׃
|
|
13 | ותאמר אסתר אם־על־המלך טוב ינתן גם־מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני־המן יתלו על־העץ׃
|
|
14 | ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני־המן תלו׃
|
|
15 | ויקהלו היהודיים אשר־בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את־ידם׃
|
|
16 | ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על־נפשם ונוח מאיביהם והרוג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את־ידם׃
|
|
17 | ביום־שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה׃
|
|
18 | והיהודיים אשר־בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה׃
|
|
19 | על־כן היהודים הפרוזים הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו׃
|
|
20 | ויכתב מרדכי את־הדברים האלה וישלח ספרים אל־כל־היהודים אשר בכל־ מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים׃
|
|
21 | לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום־חמשה עשר בו בכל־שנה ושנה׃
|
|
22 | כימים אשר־נחו בהם היהודים מאיביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים׃
|
|
23 | וקבל היהודים את אשר־החלו לעשות ואת אשר־כתב מרדכי אליהם׃
|
|
24 | כי המן בן־המדתא האגגי צרר כל־היהודים חשב על־היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם׃
|
|
25 | ובבאה לפני המלך אמר עם־הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר־חשב על־ היהודים על־ראשו ותלו אתו ואת־בניו על־העץ׃
|
|
26 | על־כן קראו לימים האלה פורים על־שם הפור על־כן על־כל־דברי האגרת הזאת ומה־ראו על־ככה ומה הגיע אליהם׃
|
|
27 | קימו וקבל היהודים עליהם ועל־זרעם ועל כל־הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל־שנה ושנה׃
|
|
28 | והימים האלה נזכרים ונעשים בכל־דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא־יסוף מזרעם׃
|
|
29 | ותכתב אסתר המלכה בת־אביחיל ומרדכי היהודי את־כל־תקף לקים את אגרת הפרים הזאת השנית׃
|
|
30 | וישלח ספרים אל־כל־היהודים אל־שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת׃
|
|
31 | לקים את־ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על־נפשם ועל־זרעם דברי הצומות וזעקתם׃
|
|
32 | ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר׃
|
|