| Chapter 4 |
1 | |
2 | הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃
|
|
3 | הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃
|
|
4 | כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃
|
|
5 | כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃
|
|
6 | הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃
|
|
7 | זכר־נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃
|
|
8 | כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃
|
|
9 | מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃
|
|
10 | שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃
|
|
11 | ליש אבד מבלי־טרף ובני לביא יתפרדו׃
|
|
12 | ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃
|
|
13 | בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על־אנשים׃
|
|
14 | פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃
|
|
15 | ורוח על־פני יחלף תסמר שערת בשרי׃
|
|
16 | יעמד ולא־אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃
|
|
17 | האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר־גבר׃
|
|
18 | הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃
|
|
19 | אף שכני בתי־חמר אשר־בעפר יסודם ידכאום לפני־עש׃
|
|
20 | מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃
|
|
21 | הלא־נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃
|
|