| Chapter 14 |
1 | אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע־רגז׃
|
|
2 | כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
|
|
3 | אף־על־זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃
|
|
4 | |
5 | אם חרוצים ימיו מספר־חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃
|
|
6 | שעה מעליו ויחדל עד־ירצה כשכיר יומו׃
|
|
7 | כי יש לעץ תקוה אם־יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃
|
|
8 | אם־יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃
|
|
9 | מריח מים יפרח ועשה קציר כמו־נטע׃
|
|
10 | וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃
|
|
11 | אזלו־מים מני־ים ונהר יחרב ויבש׃
|
|
12 | ואיש שכב ולא־יקום עד־בלתי שמים לא יקיצו ולא־יערו משנתם׃
|
|
13 | מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד־שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃
|
|
14 | אם־ימות גבר היחיה כל־ימי צבאי איחל עד־בוא חליפתי׃
|
|
15 | תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃
|
|
16 | כי־עתה צעדי תספור לא־תשמור על־חטאתי׃
|
|
17 | חתם בצרור פשעי ותטפל על־עוני׃
|
|
18 | ואולם הר־נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃
|
|
19 | אבנים שחקו מים תשטף־ספיחיה עפר־ארץ ותקות אנוש האבדת׃
|
|
20 | תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃
|
|
21 | יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא־יבין למו׃
|
|
22 | אך־בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃
|
|