| Chapter 6 |
1 | בני אם־ערבת לרעך
תקעת לזר כפיך׃
|
|
2 | נוקשת באמרי־פיך
נלכדת באמרי־פיך׃
|
|
3 | עשה זאת אפוא בני
והנצל כי באת
בכף־רעך לך התרפס
ורהב רעיך׃
|
|
4 | אל־תתן שנה לעיניך
ותנומה לעפעפיך׃
|
|
5 | הנצל כצבי מיד
וכצפור מיד יקוש׃
|
|
6 | לך־אל־נמלה עצל
ראה דרכיה וחכם׃
|
|
7 | אשר אין־לה קצין
שטר ומשל׃
|
|
8 | תכין בקיץ לחמה
אגרה בקציר מאכלה׃
|
|
9 | עד־מתי עצל תשכב
מתי תקום משנתך׃
|
|
10 | מעט שנות מעט
תנומות מעט חבק
ידים לשכב׃
|
|
11 | ובא־כמהלך ראשך
ומחסרך כאיש מגן׃
|
|
12 | אדם בליעל איש און
הולך עקשות פה׃
|
|
13 | קרץ בעינו מלל
ברגלו מרה
באצבעתיו׃
|
|
14 | תהפכות בלבו חרש
רע בכל־עת מדנים
ישלח׃
|
|
15 | על־כן פתאם יבוא
אידו פתע ישבר
ואין מרפא׃
|
|
16 | שש־הנה שנא יהוה
ושבע תועבות נפשו׃
|
|
17 | עינים רמות לשון
שקר וידים שפכות
דם־נקי׃
|
|
18 | לב חרש מחשבות און
רגלים ממהרות לרוץ
לרעה׃
|
|
19 | יפיח כזבים עד שקר
ומשלח מדנים בין
אחים׃
|
|
20 | נצר בני מצות אביך
ואל־תטש תורת אמך׃
|
|
21 | קשרם על־לבך תמיד
ענדם על־גרגרתך׃
|
|
22 | בהתהלכך תנחה אתך
בשכבך תשמר עליך
והקיצות היא
תשיחך׃
|
|
23 | כי נר מצוה ותורה
אור ודרך חיים
תוכחות מוסר׃
|
|
24 | לשמרך מאשת רע
מחלקת לשון נכריה׃
|
|
25 | אל־תחמד יפיה
בלבבך ואל־תקחך
בעפעפיה׃
|
|
26 | כי בעד־אשה זונה
עד־ככר לחם ואשת
איש נפש יקרה
תצוד׃
|
|
27 | היחתה איש אש
בחיקו ובגדיו לא
תשרפנה׃
|
|
28 | אם־יהלך איש
על־הגחלים ורגליו
לא תכוינה׃
|
|
29 | כן הבא אל־אשת
רעהו לא ינקה
כל־הנגע בה׃
|
|
30 | לא־יבוזו לגנב כי
יגנוב למלא נפשו
כי ירעב׃
|
|
31 | ונמצא ישלם שבעתים
את־כל־הון ביתו
יתן׃
|
|
32 | נאף אשה חסר־לב
משחית נפשו הוא
יעשנה׃
|
|
33 | נגע־וקלון ימצא
וחרפתו לא תמחה׃
|
|
34 | כי־קנאה חמת־גבר
ולא־יחמול ביום
נקם׃
|
|
35 | לא־ישא פני כל־כפר
ולא־יאבה כי
תרבה־שחד׃
|
|