| Chapter 7 |
1 | בני שמר אמרי
ומצותי תצפן אתך׃
|
|
2 | שמר מצותי וחיה
ותורתי כאישון
עיניך׃
|
|
3 | קשרם על־אצבעתיך
כתבם על־לוח לבך׃
|
|
4 | אמר לחכמה אחתי את
ומדע לבינה תקרא׃
|
|
5 | לשמרך מאשה זרה
מנכריה אמריה
החליקה׃
|
|
6 | כי בחלון ביתי בעד
אשנבי נשקפתי׃
|
|
7 | וארא בפתאים אבינה
בבנים נער חסר־לב׃
|
|
8 | עבר בשוק אצל פנה
ודרך ביתה יצעד׃
|
|
9 | בנשף־בערב יום
באישון לילה
ואפלה׃
|
|
10 | והנה אשה לקראתו
שית זונה ונצרת
לב׃
|
|
11 | המיה היא וסררת
בביתה לא־ישכנו
רגליה׃
|
|
12 | פעם בחוץ פעם
ברחבות ואצל
כל־פנה תארב׃
|
|
13 | והחזיקה בו
ונשקה־לו העזה
פניה ותאמר לו׃
|
|
14 | זבחי שלמים עלי
היום שלמתי נדרי׃
|
|
15 | על־כן יצאתי
לקראתך לשחר פניך
ואמצאך׃
|
|
16 | מרבדים רבדתי ערשי
חטבות אטון מצרים׃
|
|
17 | נפתי משכבי מר
אהלים וקנמון׃
|
|
18 | לכה נרוה דדים
עד־הבקר נתעלסה
באהבים׃
|
|
19 | כי אין האיש בביתו
הלך בדרך מרחוק׃
|
|
20 | צרור־הכסף לקח
בידו ליום הכסא
יבא ביתו׃
|
|
21 | הטתו ברב לקחה
בחלק שפתיה
תדיחנו׃
|
|
22 | הולך אחריה פתאם
כשור אל־טבח יבוא
וכעכס אל־מוסר
אויל׃
|
|
23 | עד יפלח חץ כבדו
כמהר צפור אל־פח
ולא־ידע כי־בנפשו
הוא׃
|
|
24 | ועתה בנים שמעו־לי
והקשיבו לאמרי־פי׃
|
|
25 | אל־ישט אל־דרכיה
לבך אל־תתע
בנתיבותיה׃
|
|
26 | כי־רבים חללים
הפילה ועצמים
כל־הרגיה׃
|
|
27 | דרכי שאול ביתה
ירדות
אל־חדרי־מות׃
|
|