| Chapter 31 |
1 | דברי למואל מלך
משא אשר־יסרתו
אמו׃
|
|
2 | מה־ברי
ומה־בר־בטני ומה
בר־נדרי׃
|
|
3 | אל־תתן לנשים חילך
ודרכיך למחות
מלכין׃
|
|
4 | אל למלכים למואל
אל למלכים שתו־יין
ולרוזנים או שכר׃
|
|
5 | פן־ישתה וישכח
מחקק וישנה דין
כל־בני־עני׃
|
|
6 | תנו־שכר לאובד
ויין למרי נפש׃
|
|
7 | ישתה וישכח רישו
ועמלו לא
יזכר־עוד׃
|
|
8 | פתח־פיך לאלם
אל־דין כל־בני
חלוף׃
|
|
9 | פתח־פיך שפט־צדק
ודין עני ואביון׃
|
|
10 | אשת־חיל מי ימצא
ורחק מפנינים
מכרה׃
|
|
11 | בטח בה לב בעלה
ושלל לא יחסר׃
|
|
12 | גמלתהו טוב ולא־רע
כל ימי חייה׃
|
|
13 | דרשה צמר ופשתים
ותעש בחפץ כפיה׃
|
|
14 | היתה כאניות סוחר
ממרחק תביא לחמה׃
|
|
15 | ותקם בעוד לילה
ותתן טרף לביתה
וחק לנערתיה׃
|
|
16 | זממה שדה ותקחהו
מפרי כפיה נטע
כרם׃
|
|
17 | חגרה בעוז מתניה
ותאמץ זרעותיה׃
|
|
18 | טעמה כי־טוב סחרה
לא־יכבה בליל נרה׃
|
|
19 | ידיה שלחה בכישור
וכפיה תמכו פלך׃
|
|
20 | כפה פרשה לעני
וידיה שלחה
לאביון׃
|
|
21 | לא־תירא לביתה
משלג כי כל־ביתה
לבש שנים׃
|
|
22 | מרבדים עשתה־לה שש
וארגמן לבושה׃
|
|
23 | נודע בשערים בעלה
בשבתו
עם־זקני־ארץ׃
|
|
24 | סדין עשתה ותמכר
וחגור נתנה
לכנעני׃
|
|
25 | עז־והדר לבושה
ותשחק ליום אחרון׃
|
|
26 | פיה פתחה בחכמה
ותורת־חסד
על־לשונה׃
|
|
27 | צופיה הליכות ביתה
ולחם עצלות לא
תאכל׃
|
|
28 | קמו בניה ויאשרוה
בעלה ויהללה׃
|
|
29 | רבות בנות עשו חיל
ואת עלית על־כלנה׃
|
|
30 | שקר החן והבל היפי
אשה יראת־יהוה היא
תתהלל׃
|
|
31 | תנו־לה מפרי ידיה
ויהללוה בשערים
מעשיה׃
|
|