| Chapter 17 |
1 | משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה׃
|
|
2 | עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מחריד׃
|
|
3 | ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני־ישראל יהיו נאם יהוה צבאות׃
|
|
4 | והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה׃
|
|
5 | והיה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים׃
|
|
6 | ונשאר־בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה נאם־יהוה אלהי ישראל׃
|
|
7 | ביום ההוא ישעה האדם על־עשהו ועיניו אל־קדוש ישראל תראינה׃
|
|
8 | ולא ישעה אל־המזבחות מעשה ידיו ואשר עשו אצבעתיו לא יראה והאשרים והחמנים׃
|
|
9 | ביום ההוא יהיו ערי מעזו כעזובת החרש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה׃
|
|
10 | כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על־כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו׃
|
|
11 | ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש׃
|
|
12 | הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון׃
|
|
13 | לאמים כשאון מים רבים ישאון וגער בו ונס ממרחק ורדף כמץ הרים לפני־רוח וכגלגל לפני סופה׃
|
|
14 | לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו׃
|
|