| Chapter 2 |
1 | |
2 | הלך וקראת באזני
ירושלם לאמר כה
אמר יהוה זכרתי לך
חסד נעוריך אהבת
כלולתיך לכתך אחרי
במדבר בארץ לא
זרועה׃
|
|
3 | קדש ישראל ליהוה
ראשית תבואתה
כל־אכליו יאשמו
רעה תבא אליהם
נאם־ יהוה׃
|
|
4 | שמעו דבר־יהוה בית
יעקב וכל־משפחות
בית ישראל׃
|
|
5 | כה אמר יהוה
מה־מצאו אבותיכם
בי עול כי רחקו
מעלי וילכו אחרי
ההבל ויהבלו׃
|
|
6 | ולא אמרו איה יהוה
המעלה אתנו מארץ
מצרים המוליך אתנו
במדבר בארץ ערבה
ושוחה בארץ ציה
וצלמות בארץ
לא־עבר בה איש
ולא־ישב אדם שם׃
|
|
7 | ואביא אתכם אל־ארץ
הכרמל לאכל פריה
וטובה ותבאו
ותטמאו את־ארצי
ונחלתי שמתם
לתועבה׃
|
|
8 | הכהנים לא אמרו
איה יהוה ותפשי
התורה לא ידעוני
והרעים פשעו בי
והנביאים נבאו
בבעל ואחרי
לא־יועלו הלכו׃
|
|
9 | לכן עד אריב אתכם
נאם־יהוה ואת־בני
בניכם אריב׃
|
|
10 | כי עברו איי כתיים
וראו וקדר שלחו
והתבוננו מאד וראו
הן היתה כזאת׃
|
|
11 | ההימיר גוי אלהים
והמה לא אלהים
ועמי המיר כבודו
בלוא יועיל׃
|
|
12 | שמו שמים על־זאת
ושערו חרבו מאד
נאם־יהוה׃
|
|
13 | כי־שתים רעות עשה
עמי אתי עזבו מקור
מים חיים לחצב להם
בארות בארת נשברים
אשר לא־יכלו המים׃
|
|
14 | העבד ישראל
אם־יליד בית הוא
מדוע היה לבז׃
|
|
15 | עליו ישאגו כפרים
נתנו קולם וישיתו
ארצו לשמה עריו
נצתה מבלי ישב׃
|
|
16 | גם־בני־נף ותחפנס
ירעוך קדקד׃
|
|
17 | הלוא־זאת תעשה־לך
עזבך את־יהוה
אלהיך בעת מוליכך
בדרך׃
|
|
18 | ועתה מה־לך לדרך
מצרים לשתות מי
שחור ומה־לך לדרך
אשור לשתות מי
נהר׃
|
|
19 | תיסרך רעתך
ומשבותיך תוכחך
ודעי וראי כי־רע
ומר עזבך את־יהוה
אלהיך ולא פחדתי
אליך נאם־אדני
יהוה צבאות׃
|
|
20 | כי מעולם שברתי
עלך נתקתי מוסרתיך
ותאמרי לא אעבד כי
על־כל־ גבעה גבהה
ותחת כל־עץ רענן
את צעה זנה׃
|
|
21 | ואנכי נטעתיך שרק
כלה זרע אמת ואיך
נהפכת לי סורי
הגפן נכריה׃
|
|
22 | כי אם־תכבסי בנתר
ותרבי־לך ברית
נכתם עונך לפני
נאם אדני יהוה׃
|
|
23 | איך תאמרי לא
נטמאתי אחרי
הבעלים לא הלכתי
ראי דרכך בגיא דעי
מה עשית בכרה קלה
משרכת דרכיה׃
|
|
24 | פרה למד מדבר באות
נפשו שאפה רוח
תאנתה מי ישיבנה
כל־מבקשיה לא
ייעפו בחדשה
ימצאונה׃
|
|
25 | מנעי רגלך מיחף
וגורנך מצמאה
ותאמרי נואש לוא
כי־אהבתי זרים
ואחריהם אלך׃
|
|
26 | כבשת גנב כי ימצא
כן הבישו בית
ישראל המה מלכיהם
שריהם וכהניהם
ונביאיהם׃
|
|
27 | אמרים לעץ אבי אתה
ולאבן את ילדתני
כי־פנו אלי ערף
ולא פנים ובעת
רעתם יאמרו קומה
והושיענו׃
|
|
28 | ואיה אלהיך אשר
עשית לך יקומו
אם־יושיעוך בעת
רעתך כי מספר עריך
היו אלהיך יהודה׃
|
|
29 | למה תריבו אלי
כלכם פשעתם בי
נאם־יהוה׃
|
|
30 | לשוא הכיתי
את־בניכם מוסר לא
לקחו אכלה חרבכם
נביאיכם כאריה
משחית׃
|
|
31 | הדור אתם ראו
דבר־יהוה המדבר
הייתי לישראל אם
ארץ מאפליה מדוע
אמרו עמי רדנו
לוא־נבוא עוד
אליך׃
|
|
32 | התשכח בתולה עדיה
כלה קשריה ועמי
שכחוני ימים אין
מספר׃
|
|
33 | מה־תיטבי דרכך
לבקש אהבה לכן גם
את־הרעות למדתי
את־דרכיך׃
|
|
34 | גם בכנפיך נמצאו
דם נפשות אביונים
נקיים לא־במחתרת
מצאתים כי
על־כל־אלה׃
|
|
35 | ותאמרי כי נקיתי
אך שב אפו ממני
הנני נשפט אותך
על־אמרך לא חטאתי׃
|
|
36 | מה־תזלי מאד לשנות
את־דרכך גם ממצרים
תבושי כאשר־בשת
מאשור׃
|
|
37 | גם מאת זה תצאי
וידיך על־ראשך
כי־מאס יהוה
במבטחיך ולא
תצליחי להם׃
|
|