| Chapter 6 |
1 | העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל־בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול׃
|
|
2 | הנוה והמענגה דמיתי בת־ציון׃
|
|
3 | אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את־ידו׃
|
|
4 | קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי־פנה היום כי ינטו צללי־ערב׃
|
|
5 | קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה׃
|
|
6 | כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על־ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה׃
|
|
7 | כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על־פני תמיד חלי ומכה׃
|
|
8 | הוסרי ירושלם פן־תקע נפשי ממך פן־אשימך שממה ארץ לוא נושבה׃
|
|
9 | כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על־סלסלות׃
|
|
10 | על־מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר־יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו־בו׃
|
|
11 | ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על־עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי־גם־איש עם־אשה ילכדו זקן עם־מלא ימים׃
|
|
12 | ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי־אטה את־ידי על־ישבי הארץ נאם־יהוה׃
|
|
13 | כי מקטנם ועד־גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד־כהן כלו עשה שקר׃
|
|
14 | וירפאו את־שבר עמי על־נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום׃
|
|
15 | הבישו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבושו גם־הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת־פקדתים יכשלו אמר יהוה׃
|
|
16 | כה אמר יהוה עמדו על־דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי־זה דרך הטוב ולכו־בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך׃
|
|
17 | והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב׃
|
|
18 | לכן שמעו הגוים ודעי עדה את־אשר־בם׃
|
|
19 | שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל־העם הזה פרי מחשבותם כי על־ דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו־בה׃
|
|
20 | למה־זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא־ערבו לי׃
|
|
21 | לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל־העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו יאבדו׃
|
|
22 | כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי־ארץ׃
|
|
23 | קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־ סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־ציון׃
|
|
24 | שמענו את־שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה׃
|
|
25 | אל־תצאי השדה ובדרך אל־תלכי כי חרב לאיב מגור מסביב׃
|
|
26 | בת־עמי חגרי־שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו׃
|
|
27 | בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את־דרכם׃
|
|
28 | כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה׃
|
|
29 | נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו׃
|
|
30 | כסף נמאס קראו להם כי־מאס יהוה בהם׃
|
|