| Chapter 32 |
1 | הדבר אשר־היה
אל־ירמיהו מאת
יהוה בשנת העשרית
לצדקיהו מלך יהודה
היא השנה
שמנה־עשרה שנה
לנבוכדראצר׃
|
|
2 | ואז חיל מלך בבל
צרים על־ירושלם
וירמיהו הנביא היה
כלוא בחצר המטרה
אשר בית־מלך
יהודה׃
|
|
3 | אשר כלאו צדקיהו
מלך־יהודה לאמר
מדוע אתה נבא לאמר
כה אמר יהוה הנני
נתן את־העיר הזאת
ביד מלך־בבל
ולכדה׃
|
|
4 | וצדקיהו מלך יהודה
לא ימלט מיד
הכשדים כי הנתן
ינתן ביד מלך־בבל
ודבר־פיו עם־פיו
ועיניו את־עינו
תראינה׃
|
|
5 | ובבל יולך
את־צדקיהו ושם
יהיה עד־פקדי אתו
נאם־יהוה כי תלחמו
את־ הכשדים לא
תצליחו׃
|
|
6 | ויאמר ירמיהו היה
דבר־יהוה אלי
לאמר׃
|
|
7 | הנה חנמאל בן־שלם
דדך בא אליך לאמר
קנה לך את־שדי אשר
בענתות כי לך משפט
הגאלה לקנות׃
|
|
8 | ויבא אלי חנמאל
בן־דדי כדבר יהוה
אל־חצר המטרה
ויאמר אלי קנה נא
את־שדי אשר־בענתות
אשר בארץ בנימין
כי־לך משפט הירשה
ולך הגאלה קנה־לך
ואדע כי דבר־יהוה
הוא׃
|
|
9 | ואקנה את־השדה מאת
חנמאל בן־דדי אשר
בענתות ואשקלה־לו
את־הכסף שבעה
שקלים ועשרה הכסף׃
|
|
10 | ואכתב בספר ואחתם
ואעד עדים ואשקל
הכסף במאזנים׃
|
|
11 | ואקח את־ספר המקנה
את־החתום המצוה
והחקים ואת־הגלוי׃
|
|
12 | ואתן את־הספר
המקנה אל־ברוך
בן־נריה בן־מחסיה
לעיני חנמאל דדי
ולעיני העדים
הכתבים בספר המקנה
לעיני כל־היהודים
הישבים בחצר
המטרה׃
|
|
13 | ואצוה את ברוך
לעיניהם לאמר׃
|
|
14 | כה־אמר יהוה צבאות
אלהי ישראל לקוח
את־הספרים האלה את
ספר המקנה הזה ואת
החתום ואת ספר
הגלוי הזה ונתתם
בכלי־חרש למען
יעמדו ימים רבים׃
|
|
15 | כי כה אמר יהוה
צבאות אלהי ישראל
עוד יקנו בתים
ושדות וכרמים בארץ
הזאת׃
|
|
16 | ואתפלל אל־יהוה
אחרי תתי את־ספר
המקנה אל־ברוך
בן־נריה לאמר׃
|
|
17 | אהה אדני יהוה הנה
אתה עשית את־השמים
ואת־הארץ בכחך
הגדול ובזרעך
הנטויה לא־יפלא
ממך כל־דבר׃
|
|
18 | עשה חסד לאלפים
ומשלם עון אבות
אל־חיק בניהם
אחריהם האל הגדול
הגבור יהוה צבאות
שמו׃
|
|
19 | גדל העצה ורב
העליליה אשר־עיניך
פקחות על־כל־דרכי
בני אדם לתת לאיש
כדרכיו וכפרי
מעלליו׃
|
|
20 | אשר־שמת אתות
ומפתים בארץ־מצרים
עד־היום הזה
ובישראל ובאדם
ותעשה־לך שם כיום
הזה׃
|
|
21 | ותצא את־עמך
את־ישראל מארץ
מצרים באתות
ובמופתים וביד
חזקה ובאזרוע
נטויה ובמורא
גדול׃
|
|
22 | ותתן להם את־הארץ
הזאת אשר־נשבעת
לאבותם לתת להם
ארץ זבת חלב ודבש׃
|
|
23 | ויבאו וירשו אתה
ולא־שמעו בקולך
ובתרותך לא־הלכו
את כל־אשר צויתה
להם לעשות לא עשו
ותקרא אתם את
כל־הרעה הזאת׃
|
|
24 | הנה הסללות באו
העיר ללכדה והעיר
נתנה ביד הכשדים
הנלחמים עליה מפני
החרב והרעב והדבר
ואשר דברת היה
והנך ראה׃
|
|
25 | ואתה אמרת אלי
אדני יהוה קנה־לך
השדה בכסף והעד
עדים והעיר נתנה
ביד הכשדים׃
|
|
26 | ויהי דבר־יהוה
אל־ירמיהו לאמר׃
|
|
27 | הנה אני יהוה אלהי
כל־בשר הממני יפלא
כל־דבר׃
|
|
28 | לכן כה אמר יהוה
הנני נתן את־העיר
הזאת ביד הכשדים
וביד נבוכדראצר
מלך־בבל ולכדה׃
|
|
29 | ובאו הכשדים
הנלחמים על־העיר
הזאת והציתו
את־העיר הזאת באש
ושרפוה ואת הבתים
אשר קטרו
על־גגותיהם לבעל
והסכו נסכים
לאלהים אחרים למען
הכעסני׃
|
|
30 | כי־היו בני־ישראל
ובני יהודה אך
עשים הרע בעיני
מנערתיהם כי
בני־ישראל אך
מכעסים אתי במעשה
ידיהם נאם־יהוה׃
|
|
31 | כי על־אפי
ועל־חמתי היתה לי
העיר הזאת
למן־היום אשר בנו
אותה ועד היום הזה
להסירה מעל פני׃
|
|
32 | על כל־רעת
בני־ישראל ובני
יהודה אשר עשו
להכעסני המה
מלכיהם שריהם
כהניהם ונביאיהם
ואיש יהודה וישבי
ירושלם׃
|
|
33 | ויפנו אלי ערף ולא
פנים ולמד אתם
השכם ולמד ואינם
שמעים לקחת מוסר׃
|
|
34 | וישימו שקוציהם
בבית אשר־נקרא־שמי
עליו לטמאו׃
|
|
35 | ויבנו את־במות
הבעל אשר בגיא
בן־הנם להעביר
את־בניהם ואת־
בנותיהם למלך אשר
לא־צויתים ולא
עלתה על־לבי לעשות
התועבה הזאת למען
החטי את־יהודה׃
|
|
36 | ועתה לכן כה־אמר
יהוה אלהי ישראל
אל־העיר הזאת אשר
אתם אמרים נתנה
ביד מלך־בבל בחרב
וברעב ובדבר׃
|
|
37 | הנני מקבצם
מכל־הארצות אשר
הדחתים שם באפי
ובחמתי ובקצף גדול
והשבתים אל־המקום
הזה והשבתים לבטח׃
|
|
38 | והיו לי לעם ואני
אהיה להם לאלהים׃
|
|
39 | ונתתי להם לב אחד
ודרך אחד ליראה
אותי כל־הימים
לטוב להם ולבניהם
אחריהם׃
|
|
40 | וכרתי להם ברית
עולם אשר לא־אשוב
מאחריהם להיטיבי
אותם ואת־ יראתי
אתן בלבבם לבלתי
סור מעלי׃
|
|
41 | וששתי עליהם להטיב
אותם ונטעתים בארץ
הזאת באמת בכל־לבי
ובכל־ נפשי׃
|
|
42 | כי־כה אמר יהוה
כאשר הבאתי אל־העם
הזה את כל־הרעה
הגדולה הזאת כן
אנכי מביא עליהם
את־כל־הטובה אשר
אנכי דבר עליהם׃
|
|
43 | ונקנה השדה בארץ
הזאת אשר אתם
אמרים שממה היא
מאין אדם ובהמה
נתנה ביד הכשדים׃
|
|
44 | שדות בכסף יקנו
וכתוב בספר וחתום
והעד עדים בארץ
בנימן ובסביבי
ירושלם ובערי
יהודה ובערי ההר
ובערי השפלה ובערי
הנגב כי־אשיב את־
שבותם נאם־יהוה׃
|
|