| Chapter 44 |
1 | הדבר אשר היה
אל־ירמיהו אל
כל־היהודים הישבים
בארץ מצרים הישבים
במגדל ובתחפנחס
ובנף ובארץ פתרוס
לאמר׃
|
|
2 | כה־אמר יהוה צבאות
אלהי ישראל אתם
ראיתם את כל־הרעה
אשר הבאתי
על־ירושלם ועל
כל־ערי יהודה והנם
חרבה היום הזה
ואין בהם יושב׃
|
|
3 | מפני רעתם אשר עשו
להכעסני ללכת לקטר
לעבד לאלהים אחרים
אשר לא ידעום המה
אתם ואבתיכם׃
|
|
4 | ואשלח אליכם
את־כל־עבדי
הנביאים השכים
ושלח לאמר אל־נא
תעשו את דבר־התעבה
הזאת אשר שנאתי׃
|
|
5 | ולא שמעו ולא־הטו
את־אזנם לשוב
מרעתם לבלתי קטר
לאלהים אחרים׃
|
|
6 | ותתך חמתי ואפי
ותבער בערי יהודה
ובחצות ירושלם
ותהיינה לחרבה
לשממה כיום הזה׃
|
|
7 | ועתה כה־אמר יהוה
אלהי צבאות אלהי
ישראל למה אתם
עשים רעה גדולה
אל־נפשתכם להכרית
לכם איש־ואשה עולל
ויונק מתוך יהודה
לבלתי הותיר לכם
שארית׃
|
|
8 | להכעסני במעשי
ידיכם לקטר לאלהים
אחרים בארץ מצרים
אשר־אתם באים לגור
שם למען הכרית לכם
ולמען היותכם
לקללה ולחרפה בכל
גויי הארץ׃
|
|
9 | השכחתם את־רעות
אבותיכם ואת־רעות
מלכי יהודה ואת
רעות נשיו ואת
רעתכם ואת רעת
נשיכם אשר עשו
בארץ יהודה ובחצות
ירושלם׃
|
|
10 | לא דכאו עד היום
הזה ולא יראו
ולא־הלכו בתורתי
ובחקתי אשר־נתתי
לפניכם ולפני
אבותיכם׃
|
|
11 | לכן כה־אמר יהוה
צבאות אלהי ישראל
הנני שם פני בכם
לרעה ולהכרית
את־כל־יהודה׃
|
|
12 | ולקחתי את־שארית
יהודה אשר־שמו
פניהם לבוא
ארץ־מצרים לגור שם
ותמו כל בארץ
מצרים יפלו בחרב
ברעב יתמו מקטן
ועד־גדול בחרב
וברעב ימתו והיו
לאלה לשמה ולקללה
ולחרפה׃
|
|
13 | ופקדתי על היושבים
בארץ מצרים כאשר
פקדתי על־ירושלם
בחרב ברעב ובדבר׃
|
|
14 | ולא יהיה פליט
ושריד לשארית
יהודה הבאים
לגור־שם בארץ
מצרים ולשוב ארץ
יהודה אשר־המה
מנשאים את־נפשם
לשוב לשבת שם כי
לא־ישובו כי
אם־פלטים׃
|
|
15 | ויענו את־ירמיהו
כל־האנשים הידעים
כי־מקטרות נשיהם
לאלהים אחרים
וכל־הנשים העמדות
קהל גדול וכל־העם
הישבים בארץ־מצרים
בפתרוס לאמר׃
|
|
16 | הדבר אשר־דברת
אלינו בשם יהוה
איננו שמעים אליך׃
|
|
17 | כי עשה נעשה
את־כל־הדבר
אשר־יצא מפינו
לקטר למלכת השמים
והסיך־ לה נסכים
כאשר עשינו אנחנו
ואבתינו מלכינו
ושרינו בערי יהודה
ובחצות ירושלם
ונשבע־לחם ונהיה
טובים ורעה לא
ראינו׃
|
|
18 | ומן־אז חדלנו לקטר
למלכת השמים
והסך־לה נסכים
חסרנו כל ובחרב
וברעב תמנו׃
|
|
19 | וכי־אנחנו מקטרים
למלכת השמים ולהסך
לה נסכים המבלעדי
אנשינו עשינו לה
כונים להעצבה והסך
לה נסכים׃
|
|
20 | ויאמר ירמיהו
אל־כל־העם
על־הגברים
ועל־הנשים
ועל־כל־העם הענים
אתו דבר לאמר׃
|
|
21 | הלוא את־הקטר אשר
קטרתם בערי יהודה
ובחצות ירושלם אתם
ואבותיכם מלכיכם
ושריכם ועם הארץ
אתם זכר יהוה
ותעלה על־לבו׃
|
|
22 | ולא־יוכל יהוה עוד
לשאת מפני רע
מעלליכם מפני
התועבת אשר עשיתם
ותהי ארצכם לחרבה
ולשמה ולקללה מאין
יושב כהיום הזה׃
|
|
23 | מפני אשר קטרתם
ואשר חטאתם ליהוה
ולא שמעתם בקול
יהוה ובתרתו
ובחקתיו ובעדותיו
לא הלכתם על־כן
קראת אתכם הרעה
הזאת כיום הזה׃
|
|
24 | ויאמר ירמיהו
אל־כל־העם ואל
כל־הנשים שמעו
דבר־יהוה כל־יהודה
אשר בארץ מצרים׃
|
|
25 | כה־אמר יהוה־צבאות
אלהי ישראל לאמר
אתם ונשיכם
ותדברנה בפיכם
ובידיכם מלאתם
לאמר עשה נעשה
את־נדרינו אשר
נדרנו לקטר למלכת
השמים ולהסך לה
נסכים הקים תקימנה
את־נדריכם ועשה
תעשינה את־
נדריכם׃
|
|
26 | לכן שמעו דבר־יהוה
כל־יהודה הישבים
בארץ מצרים הנני
נשבעתי בשמי הגדול
אמר יהוה אם־יהיה
עוד שמי נקרא בפי
כל־איש יהודה אמר
חי־אדני יהוה
בכל־ארץ מצרים׃
|
|
27 | הנני שקד עליהם
לרעה ולא לטובה
ותמו כל־איש יהודה
אשר בארץ־ מצרים
בחרב וברעב
עד־כלותם׃
|
|
28 | ופליטי חרב ישבון
מן־ארץ מצרים ארץ
יהודה מתי מספר
וידעו כל־ שארית
יהודה הבאים
לארץ־מצרים לגור
שם דבר־מי יקום
ממני ומהם׃
|
|
29 | וזאת־לכם האות
נאם־יהוה כי־פקד
אני עליכם במקום
הזה למען תדעו כי
קום יקומו דברי
עליכם לרעה׃
|
|
30 | כה אמר יהוה הנני
נתן את־פרעה חפרע
מלך־מצרים ביד
איביו וביד מבקשי
נפשו כאשר נתתי
את־צדקיהו
מלך־יהודה ביד
נבוכדראצר מלך־בבל
איבו ומבקש נפשו׃
|
|