| Chapter 49 |
1 | לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם־יורש אין לו מדוע ירש מלכם את־גד ועמו בעריו ישב׃
|
|
2 | לכן הנה ימים באים נאם־יהוה והשמעתי אל־רבת בני־עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את־ירשיו אמר יהוה׃
|
|
3 | הילילי חשבון כי שדדה־עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו׃
|
|
4 | מה־תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי׃
|
|
5 | הנני מביא עליך פחד נאם־אדני יהוה צבאות מכל־סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד׃
|
|
6 | ואחרי־כן אשיב את־שבות בני־עמון נאם־יהוה׃
|
|
7 | לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם׃
|
|
8 | נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו׃
|
|
9 | אם־בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם־גנבים בלילה השחיתו דים׃
|
|
10 | כי־אני חשפתי את־עשו גליתי את־מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו׃
|
|
11 | עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו׃
|
|
12 | כי־כה אמר יהוה הנה אשר־אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה׃
|
|
13 | כי בי נשבעתי נאם־יהוה כי־לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל־עריה תהיינה לחרבות עולם׃
|
|
14 | שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה׃
|
|
15 | כי־הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם׃
|
|
16 | תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי־ תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם־יהוה׃
|
|
17 | והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־מכותה׃
|
|
18 | כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃
|
|
19 | הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃
|
|
20 | לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־אדום ומחשבותיו אשר חשב אל־ישבי תימן אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוהם׃
|
|
21 | מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים־סוף נשמע קולה׃
|
|
22 | הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על־בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה׃
|
|
23 | לדמשק בושה חמת וארפד כי־שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל׃
|
|
24 | רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה׃
|
|
25 | איך לא־עזבה עיר תהלה קרית משושי׃
|
|
26 | לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות׃
|
|
27 | והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן־הדד׃
|
|
28 | לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור מלך־בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל־קדר ושדדו את־בני־קדם׃
|
|
29 | אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל־כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב׃
|
|
30 | נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם־יהוה כי־יעץ עליכם נבוכדראצר מלך־בבל עצה וחשב עליהם מחשבה׃
|
|
31 | קומו עלו אל־גוי שליו יושב לבטח נאם־יהוה לא־דלתים ולא־בריח לו בדד ישכנו׃
|
|
32 | והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל־רוח קצוצי פאה ומכל־עבריו אביא את־אידם נאם־יהוה׃
|
|
33 | והיתה חצור למעון תנים שממה עד־עולם לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃
|
|
34 | אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא אל־עילם בראשית מלכות צדקיה מלך־יהודה לאמר׃
|
|
35 | כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את־קשת עילם ראשית גבורתם׃
|
|
36 | והבאתי אל־עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא־יהיה הגוי אשר לא־יבוא שם נדחי עולם׃
|
|
37 | והחתתי את־עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את־חרון אפי נאם־יהוה ושלחתי אחריהם את־החרב עד כלותי אותם׃
|
|
38 | ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם־יהוה׃
|
|
39 | והיה באחרית הימים אשוב את־שבית עילם נאם־יהוה׃
|
|