| Chapter 50 |
1 | הדבר אשר דבר יהוה אל־בבל אל־ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא׃
|
|
2 | הגידו בגוים והשמיעו ושאו־נס השמיעו אל־תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה׃
|
|
3 | כי עלה עליה גוי מצפון הוא־ישית את־ארצה לשמה ולא־יהיה יושב בה מאדם ועד־בהמה נדו הלכו׃
|
|
4 | בימים ההמה ובעת ההיא נאם־יהוה יבאו בני־ישראל המה ובני־יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת־יהוה אלהיהם יבקשו׃
|
|
5 | ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל־יהוה ברית עולם לא תשכח׃
|
|
6 | צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שובבים מהר אל־גבעה הלכו שכחו רבצם׃
|
|
7 | כל־מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה־ צדק ומקוה אבותיהם יהוה׃
|
|
8 | נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו והיו כעתודים לפני־צאן׃
|
|
9 | כי הנה אנכי מעיר ומעלה על־בבל קהל־גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם׃
|
|
10 | והיתה כשדים לשלל כל־שלליה ישבעו נאם־יהוה׃
|
|
11 | כי תשמחי כי תעלזי שסי נחלתי כי תפושי כעגלה דשה ותצהלי כאברים׃
|
|
12 | בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה׃
|
|
13 | מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על־בבל ישם וישרק על־ כל־מכותיה׃
|
|
14 | ערכו על־בבל סביב כל־דרכי קשת ידו אליה אל־תחמלו אל־חץ כי ליהוה חטאה׃
|
|
15 | הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו־לה׃
|
|
16 | כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל־עמו יפנו ואיש לארצו ינסו׃
|
|
17 | שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל׃
|
|
18 | לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל־מלך בבל ואל־ ארצו כאשר פקדתי אל־מלך אשור׃
|
|
19 | ושבבתי את־ישראל אל־נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו׃
|
|
20 | בימים ההם ובעת ההיא נאם־יהוה יבקש את־עון ישראל ואיננו ואת־ חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר׃
|
|
21 | על־הארץ מרתים עלה עליה ואל־יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם־ יהוה ועשה ככל אשר צויתיך׃
|
|
22 | קול מלחמה בארץ ושבר גדול׃
|
|
23 | איך נגדע וישבר פטיש כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃
|
|
24 | יקשתי לך וגם־נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם־נתפשת כי ביהוה התגרית׃
|
|
25 | פתח יהוה את־אוצרו ויוצא את־כלי זעמו כי־מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים׃
|
|
26 | באו־לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו־ערמים והחרימוה אל־תהי־לה שארית׃
|
|
27 | חרבו כל־פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי־בא יומם עת פקדתם׃
|
|
28 | קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את־נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו׃
|
|
29 | השמיעו אל־בבל רבים כל־דרכי קשת חנו עליה סביב אל־יהי־ פליטה שלמו־לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו־לה כי אל־יהוה זדה אל־קדוש ישראל׃
|
|
30 | לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם־ יהוה׃
|
|
31 | הנני אליך זדון נאם־אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך׃
|
|
32 | וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל־סביבתיו׃
|
|
33 | כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני־ישראל ובני־יהודה יחדו וכל־שביהם החזיקו בם מאנו שלחם׃
|
|
34 | גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את־ריבם למען הרגיע את־הארץ והרגיז לישבי בבל׃
|
|
35 | חרב על־כשדים נאם־יהוה ואל־ישבי בבל ואל־שריה ואל־חכמיה׃
|
|
36 | חרב אל־הבדים ונאלו חרב אל־גבוריה וחתו׃
|
|
37 | חרב אל־סוסיו ואל־רכבו ואל־כל־הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל־אוצרתיה ובזזו׃
|
|
38 | חרב אל־מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו׃
|
|
39 | לכן ישבו ציים את־איים וישבו בה בנות יענה ולא־תשב עוד לנצח ולא תשכון עד־דור ודור׃
|
|
40 | כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ואת־שכניה נאם־יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃
|
|
41 | הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי־ארץ׃
|
|
42 | קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־בבל׃
|
|
43 | שמע מלך־בבל את־שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה׃
|
|
44 | הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגעה ארוצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃
|
|
45 | לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־בבל ומחשבותיו אשר חשב אל־ארץ כשדים אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוה׃
|
|
46 | מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע׃
|
|