| Chapter 4 |
1 | ואתה בן־אדם קח־לך
לבנה ונתתה אותה
לפניך וחקות עליה
עיר את־ ירושלם׃
|
|
2 | ונתתה עליה מצור
ובנית עליה דיק
ושפכת עליה סללה
ונתתה עליה מחנות
ושים־עליה כרים
סביב׃
|
|
3 | ואתה קח־לך מחבת
ברזל ונתתה אותה
קיר ברזל בינך
ובין העיר והכינתה
את־פניך אליה
והיתה במצור וצרת
עליה אות היא לבית
ישראל׃
|
|
4 | ואתה שכב על־צדך
השמאלי ושמת
את־עון בית־ישראל
עליו מספר הימים
אשר תשכב עליו תשא
את־עונם׃
|
|
5 | ואני נתתי לך
את־שני עונם למספר
ימים שלש־מאות
ותשעים יום ונשאת
עון בית־ישראל׃
|
|
6 | וכלית את־אלה
ושכבת על־צדך
הימוני שנית ונשאת
את־עון בית־יהודה
ארבעים יום יום
לשנה יום לשנה
נתתיו לך׃
|
|
7 | ואל־מצור ירושלם
תכין פניך וזרעך
חשופה ונבאת עליה׃
|
|
8 | והנה נתתי עליך
עבותים ולא־תהפך
מצדך אל־צדך
עד־כלותך ימי
מצורך׃
|
|
9 | ואתה קח־לך חטין
ושערים ופול
ועדשים ודחן
וכסמים ונתתה אותם
בכלי אחד ועשית
אותם לך ללחם מספר
הימים אשר־אתה
שוכב על־צדך שלש־
מאות ותשעים יום
תאכלנו׃
|
|
10 | ומאכלך אשר תאכלנו
במשקול עשרים שקל
ליום מעת עד־עת
תאכלנו׃
|
|
11 | ומים במשורה תשתה
ששית ההין מעת
עד־עת תשתה׃
|
|
12 | ועגת שערים תאכלנה
והיא בגללי צאת
האדם תעגנה
לעיניהם׃
|
|
13 | ויאמר יהוה ככה
יאכלו בני־ישראל
את־לחמם טמא בגוים
אשר אדיחם שם׃
|
|
14 | ואמר אהה אדני
יהוה הנה נפשי לא
מטמאה ונבלה וטרפה
לא־אכלתי מנעורי
ועד־עתה ולא־בא
בפי בשר פגול׃
|
|
15 | ויאמר אלי ראה
נתתי לך את־צפועי
הבקר תחת גללי
האדם ועשית את־
לחמך עליהם׃
|
|
16 | ויאמר אלי בן־אדם
הנני שבר מטה־לחם
בירושלם ואכלו־לחם
במשקל ובדאגה ומים
במשורה ובשממון
ישתו׃
|
|
17 | למען יחסרו לחם
ומים ונשמו איש
ואחיו ונמקו
בעונם׃
|
|