| Chapter 6 |
1 | |
2 | בן־אדם שים פניך אל־הרי ישראל והנבא אליהם׃
|
|
3 | ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאית הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם׃
|
|
4 | ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם׃
|
|
5 | ונתתי את־פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את־עצמותיכם סביבות מזבחותיכם׃
|
|
6 | בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם׃
|
|
7 | ונפל חלל בתוככם וידעתם כי־אני יהוה׃
|
|
8 | והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות׃
|
|
9 | וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו־שם אשר נשברתי את־לבם הזונה אשר־סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל־הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם׃
|
|
10 | וידעו כי־אני יהוה לא אל־חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת׃
|
|
11 | כה־אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר־אח אל כל־תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו׃
|
|
12 | הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם׃
|
|
13 | וידעתם כי־אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל־גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל־עץ רענן ותחת כל־ אלה עבתה מקום אשר נתנו־שם ריח ניחח לכל גלוליהם׃
|
|
14 | ונטיתי את־ידי עליהם ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי־אני יהוה׃
|
|