| Chapter 23 |
1 | |
2 | בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו׃
|
|
3 | ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃
|
|
4 | ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃
|
|
5 | ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים׃
|
|
6 | לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃
|
|
7 | ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־ גלוליהם נטמאה׃
|
|
8 | ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃
|
|
9 | לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃
|
|
10 | המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה׃
|
|
11 | ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃
|
|
12 | אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃
|
|
13 | וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃
|
|
14 | ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי כשדיים חקקים בששר׃
|
|
15 | חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם׃
|
|
16 | ותעגב עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃
|
|
17 | ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם׃
|
|
18 | ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃
|
|
19 | ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃
|
|
20 | ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃
|
|
21 | ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃
|
|
22 | לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־ נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃
|
|
23 | בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃
|
|
24 | ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃
|
|
25 | ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃
|
|
26 | והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃
|
|
27 | והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃
|
|
28 | כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם׃
|
|
29 | ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃
|
|
30 | עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם׃
|
|
31 | בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃
|
|
32 | כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃
|
|
33 | שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃
|
|
34 | ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃
|
|
35 | לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־ את שאי זמתך ואת־תזנותיך׃
|
|
36 | ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃
|
|
37 | כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃
|
|
38 | עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו׃
|
|
39 | ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־ כה עשו בתוך ביתי׃
|
|
40 | ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃
|
|
41 | וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃
|
|
42 | וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן׃
|
|
43 | ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא׃
|
|
44 | ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה׃
|
|
45 | ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃
|
|
46 | כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃
|
|
47 | ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃
|
|
48 | והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃
|
|
49 | ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃
|
|