| Chapter 27 |
1 | |
2 | ואתה בן־אדם שא
על־צר קינה׃
|
|
3 | ואמרת לצור הישבתי
על־מבואת ים רכלת
העמים אל־איים
רבים כה אמר אדני
יהוה צור את אמרת
אני כלילת יפי׃
|
|
4 | בלב ימים גבוליך
בניך כללו יפיך׃
|
|
5 | ברושים משניר בנו
לך את כל־לחתים
ארז מלבנון לקחו
לעשות תרן עליך׃
|
|
6 | אלונים מבשן עשו
משוטיך קרשך
עשו־שן בת־אשרים
מאיי כתים׃
|
|
7 | שש־ברקמה ממצרים
היה מפרשך להיות
לך לנס תכלת
וארגמן מאיי אלישה
היה מכסך׃
|
|
8 | ישבי צידון וארוד
היו שטים לך חכמיך
צור היו בך המה
חבליך׃
|
|
9 | זקני גבל וחכמיה
היו בך מחזיקי
בדקך כל־אניות הים
ומלחיהם היו בך
לערב מערבך׃
|
|
10 | פרס ולוד ופוט היו
בחילך אנשי מלחמתך
מגן וכובע תלו־בך
המה נתנו הדרך׃
|
|
11 | בני ארוד וחילך
על־חומותיך סביב
וגמדים במגדלותיך
היו שלטיהם תלו
על־חומותיך סביב
המה כללו יפיך׃
|
|
12 | תרשיש סחרתך מרב
כל־הון בכסף ברזל
בדיל ועופרת נתנו
עזבוניך׃
|
|
13 | יון תבל ומשך המה
רכליך בנפש אדם
וכלי נחשת נתנו
מערבך׃
|
|
14 | מבית תוגרמה סוסים
ופרשים ופרדים
נתנו עזבוניך׃
|
|
15 | בני דדן רכליך
איים רבים סחרת
ידך קרנות שן
והובנים השיבו
אשכרך׃
|
|
16 | ארם סחרתך מרב
מעשיך בנפך ארגמן
ורקמה ובוץ וראמת
וכדכד נתנו
בעזבוניך׃
|
|
17 | יהודה וארץ ישראל
המה רכליך בחטי
מנית ופנג ודבש
ושמן וצרי נתנו
מערבך׃
|
|
18 | דמשק סחרתך ברב
מעשיך מרב כל־הון
ביין חלבון וצמר
צחר׃
|
|
19 | ודן ויון מאוזל
בעזבוניך נתנו
ברזל עשות קדה
וקנה במערבך היה׃
|
|
20 | דדן רכלתך
בבגדי־חפש לרכבה׃
|
|
21 | ערב וכל־נשיאי קדר
המה סחרי ידך
בכרים ואילים
ועתודים בם סחריך׃
|
|
22 | רכלי שבא ורעמה
המה רכליך בראש
כל־בשם ובכל־אבן
יקרה וזהב נתנו
עזבוניך׃
|
|
23 | חרן וכנה ועדן
רכלי שבא אשור
כלמד רכלתך׃
|
|
24 | המה רכליך במכללים
בגלומי תכלת ורקמה
ובגנזי ברמים
בחבלים חבשים
וארזים במרכלתך׃
|
|
25 | אניות תרשיש
שרותיך מערבך
ותמלאי ותכבדי מאד
בלב ימים׃
|
|
26 | במים רבים הביאוך
השטים אתך רוח
הקדים שברך בלב
ימים׃
|
|
27 | הונך ועזבוניך
מערבך מלחיך
וחבליך מחזיקי
בדקך וערבי מערבך
וכל־ אנשי מלחמתך
אשר־בך ובכל־קהלך
אשר בתוכך יפלו
בלב ימים ביום
מפלתך׃
|
|
28 | לקול זעקת חבליך
ירעשו מגרשות׃
|
|
29 | וירדו מאניותיהם
כל תפשי משוט
מלחים כל חבלי הים
אל־הארץ יעמדו׃
|
|
30 | והשמיעו עליך
בקולם ויזעקו מרה
ויעלו עפר
על־ראשיהם באפר
יתפלשו׃
|
|
31 | והקריחו אליך קרחה
וחגרו שקים ובכו
אליך במר־נפש מספד
מר׃
|
|
32 | ונשאו אליך בניהם
קינה וקוננו עליך
מי כצור כדמה בתוך
הים׃
|
|
33 | בצאת עזבוניך
מימים השבעת עמים
רבים ברב הוניך
ומערביך העשרת
מלכי־ארץ׃
|
|
34 | עת נשברת מימים
במעמקי־מים מערבך
וכל־קהלך בתוכך
נפלו׃
|
|
35 | כל ישבי האיים
שממו עליך ומלכיהם
שערו שער רעמו
פנים׃
|
|
36 | סחרים בעמים שרקו
עליך בלהות היית
ואינך עד־עולם׃
|
|