| Chapter 28 |
1 | |
2 | בן־אדם אמר לנגיד
צר כה־אמר אדני
יהוה יען גבה לבך
ותאמר אל אני מושב
אלהים ישבתי בלב
ימים ואתה אדם
ולא־אל ותתן לבך
כלב אלהים׃
|
|
3 | הנה חכם אתה מדנאל
כל־סתום לא עממוך׃
|
|
4 | בחכמתך ובתבונתך
עשית לך חיל ותעש
זהב וכסף
באוצרותיך׃
|
|
5 | ברב חכמתך ברכלתך
הרבית חילך ויגבה
לבבך בחילך׃
|
|
6 | לכן כה אמר אדני
יהוה יען תתך
את־לבבך כלב
אלהים׃
|
|
7 | לכן הנני מביא
עליך זרים עריצי
גוים והריקו
חרבותם על־יפי
חכמתך וחללו
יפעתך׃
|
|
8 | לשחת יורדוך ומתה
ממותי חלל בלב
ימים׃
|
|
9 | האמר תאמר אלהים
אני לפני הרגך
ואתה אדם ולא־אל
ביד מחלליך׃
|
|
10 | מותי ערלים תמות
ביד־זרים כי אני
דברתי נאם אדני
יהוה׃
|
|
11 | |
12 | בן־אדם שא קינה
על־מלך צור ואמרת
לו כה אמר אדני
יהוה אתה חותם
תכנית מלא חכמה
וכליל יפי׃
|
|
13 | בעדן גן־אלהים
היית כל־אבן יקרה
מסכתך אדם פטדה
ויהלם תרשיש שהם
וישפה ספיר נפך
וברקת וזהב מלאכת
תפיך ונקביך בך
ביום הבראך כוננו׃
|
|
14 | את־כרוב ממשח
הסוכך ונתתיך בהר
קדש אלהים היית
בתוך אבני־אש
התהלכת׃
|
|
15 | תמים אתה בדרכיך
מיום הבראך
עד־נמצא עולתה בך׃
|
|
16 | ברב רכלתך מלו
תוכך חמס ותחטא
ואחללך מהר אלהים
ואבדך כרוב הסכך
מתוך אבני־אש׃
|
|
17 | גבה לבך ביפיך שחת
חכמתך על־יפעתך
על־ארץ השלכתיך
לפני מלכים נתתיך
לראוה בך׃
|
|
18 | מרב עוניך בעול
רכלתך חללת מקדשיך
ואוצא־אש מתוכך
היא אכלתך ואתנך
לאפר על־הארץ
לעיני כל־ראיך׃
|
|
19 | כל־יודעיך בעמים
שממו עליך בלהות
היית ואינך
עד־עולם׃
|
|
20 | |
21 | בן־אדם שים פניך
אל־צידון והנבא
עליה׃
|
|
22 | ואמרת כה אמר אדני
יהוה הנני עליך
צידון ונכבדתי
בתוכך וידעו
כי־אני יהוה
בעשותי בה שפטים
ונקדשתי בה׃
|
|
23 | ושלחתי־בה דבר ודם
בחוצותיה ונפלל
חלל בתוכה בחרב
עליה מסביב וידעו
כי־אני יהוה׃
|
|
24 | ולא־יהיה עוד לבית
ישראל סלון ממאיר
וקוץ מכאב מכל
סביבתם השאטים
אותם וידעו כי אני
אדני יהוה׃
|
|
25 | כה־אמר אדני יהוה
בקבצי את־בית
ישראל מן־העמים
אשר נפצו בם
ונקדשתי בם לעיני
הגוים וישבו
על־אדמתם אשר נתתי
לעבדי ליעקב׃
|
|
26 | וישבו עליה לבטח
ובנו בתים ונטעו
כרמים וישבו לבטח
בעשותי שפטים בכל
השאטים אתם
מסביבותם וידעו כי
אני יהוה אלהיהם׃
|
|