| Chapter 33 |
1 | |
2 | בן־אדם דבר
אל־בני־עמך ואמרת
אליהם ארץ כי־אביא
עליה חרב ולקחו
עם־הארץ איש אחד
מקציהם ונתנו אתו
להם לצפה׃
|
|
3 | וראה את־החרב באה
על־הארץ ותקע
בשופר והזהיר
את־העם׃
|
|
4 | ושמע השמע את־קול
השופר ולא נזהר
ותבוא חרב ותקחהו
דמו בראשו יהיה׃
|
|
5 | את קול השופר שמע
ולא נזהר דמו בו
יהיה והוא נזהר
נפשו מלט׃
|
|
6 | והצפה כי־יראה
את־החרב באה
ולא־תקע בשופר
והעם לא־נזהר
ותבוא חרב ותקח
מהם נפש הוא בעונו
נלקח ודמו
מיד־הצפה אדרש׃
|
|
7 | ואתה בן־אדם צפה
נתתיך לבית ישראל
ושמעת מפי דבר
והזהרת אתם ממני׃
|
|
8 | באמרי לרשע רשע
מות תמות ולא דברת
להזהיר רשע מדרכו
הוא רשע בעונו
ימות ודמו מידך
אבקש׃
|
|
9 | ואתה כי־הזהרת רשע
מדרכו לשוב ממנה
ולא־שב מדרכו הוא
בעונו ימות ואתה
נפשך הצלת׃
|
|
10 | ואתה בן־אדם אמר
אל־בית ישראל כן
אמרתם לאמר
כי־פשעינו
וחטאתינו עלינו
ובם אנחנו נמקים
ואיך נחיה׃
|
|
11 | אמר אליהם חי־אני
נאם אדני יהוה
אם־אחפץ במות הרשע
כי אם־בשוב רשע
מדרכו וחיה שובו
שובו מדרכיכם
הרעים ולמה תמותו
בית ישראל׃
|
|
12 | ואתה בן־אדם אמר
אל־בני־עמך צדקת
הצדיק לא תצילנו
ביום פשעו ורשעת
הרשע לא־יכשל בה
ביום שובו מרשעו
וצדיק לא יוכל
לחיות בה ביום
חטאתו׃
|
|
13 | באמרי לצדיק חיה
יחיה והוא־בטח
על־צדקתו ועשה עול
כל־צדקתו לא
תזכרנה ובעולו
אשר־עשה בו ימות׃
|
|
14 | ובאמרי לרשע מות
תמות ושב מחטאתו
ועשה משפט וצדקה׃
|
|
15 | חבל ישיב רשע גזלה
ישלם בחקות החיים
הלך לבלתי עשות
עול חיו יחיה לא
ימות׃
|
|
16 | כל־חטאתו אשר חטא
לא תזכרנה לו משפט
וצדקה עשה חיו
יחיה׃
|
|
17 | ואמרו בני עמך לא
יתכן דרך אדני
והמה דרכם
לא־יתכן׃
|
|
18 | בשוב־צדיק מצדקתו
ועשה עול ומת בהם׃
|
|
19 | ובשוב רשע מרשעתו
ועשה משפט וצדקה
עליהם הוא יחיה׃
|
|
20 | ואמרתם לא יתכן
דרך אדני איש
כדרכיו אשפוט אתכם
בית ישראל׃
|
|
21 | ויהי בשתי עשרה
שנה בעשרי בחמשה
לחדש לגלותנו
בא־אלי הפליט
מירושלם לאמר הכתה
העיר׃
|
|
22 | ויד־יהוה היתה אלי
בערב לפני בוא
הפליט ויפתח את־פי
עד־בוא אלי בבקר
ויפתח פי ולא
נאלמתי עוד׃
|
|
23 | |
24 | בן־אדם ישבי
החרבות האלה
על־אדמת ישראל
אמרים לאמר אחד
היה אברהם ויירש
את־הארץ ואנחנו
רבים לנו נתנה
הארץ למורשה׃
|
|
25 | לכן אמר אליהם
כה־אמר אדני יהוה
על־הדם תאכלו
ועינכם תשאו אל־
גלוליכם ודם תשפכו
והארץ תירשו׃
|
|
26 | עמדתם על־חרבכם
עשיתן תועבה ואיש
את־אשת רעהו טמאתם
והארץ תירשו׃
|
|
27 | כה־תאמר אלהם
כה־אמר אדני יהוה
חי־אני אם־לא אשר
בחרבות בחרב יפלו
ואשר על־פני השדה
לחיה נתתיו לאכלו
ואשר במצדות
ובמערות בדבר
ימותו׃
|
|
28 | ונתתי את־הארץ
שממה ומשמה ונשבת
גאון עזה ושממו
הרי ישראל מאין
עובר׃
|
|
29 | וידעו כי־אני יהוה
בתתי את־הארץ שממה
ומשמה על
כל־תועבתם אשר
עשו׃
|
|
30 | ואתה בן־אדם בני
עמך הנדברים בך
אצל הקירות ובפתחי
הבתים ודבר־ חד
את־אחד איש
את־אחיו לאמר
באו־נא ושמעו מה
הדבר היוצא מאת
יהוה׃
|
|
31 | ויבואו אליך
כמבוא־עם וישבו
לפניך עמי ושמעו
את־דבריך ואותם לא
יעשו כי־עגבים
בפיהם המה עשים
אחרי בצעם לבם
הלך׃
|
|
32 | והנך להם כשיר
עגבים יפה קול
ומטב נגן ושמעו
את־דבריך ועשים
אינם אותם׃
|
|
33 | ובבאה הנה באה
וידעו כי נביא היה
בתוכם׃
|
|