| Chapter 35 |
1 | |
2 | בן־אדם שים פניך על־הר שעיר והנבא עליו׃
|
|
3 | ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר־שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃
|
|
4 | עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי־אני יהוה׃
|
|
5 | יען היות לך איבת עולם ותגר את־בני־ישראל על־ידי־חרב בעת אידם בעת עון קץ׃
|
|
6 | לכן חי־אני נאם אדני יהוה כי־לדם אעשך ודם ירדפך אם־לא דם שנאת ודם ירדפך׃
|
|
7 | ונתתי את־הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃
|
|
8 | ומלאתי את־הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל־אפיקיך חללי־חרב יפלו בהם׃
|
|
9 | שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי־אני יהוה׃
|
|
10 | יען אמרך את־שני הגוים ואת־שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃
|
|
11 | לכן חי־אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃
|
|
12 | וידעת כי־אני יהוה שמעתי את־כל־נאצותיך אשר אמרת על־הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה׃
|
|
13 | ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃
|
|
14 | כה אמר אדני יהוה כשמח כל־הארץ שממה אעשה־לך׃
|
|
15 | כשמחתך לנחלת בית־ישראל על אשר־שממה כן אעשה־לך שממה תהיה הר־ שעיר וכל־אדום כלה וידעו כי־אני יהוה׃
|
|