| Chapter 2 |
1 | ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו׃
|
|
2 | ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך׃
|
|
3 | ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את־החלום׃
|
|
4 | וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשרא נחוא׃
|
|
5 | ענה מלכא ואמר לכשדיא מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון׃
|
|
6 | והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן־קדמי להן חלמא ופשרה החוני׃
|
|
7 | ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה׃
|
|
8 | ענה מלכא ואמר מן־יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל־קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא׃
|
|
9 | די הן־חלמא לא תהודענני חדה־היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני׃
|
|
10 | ענו כשדיא קדם־מלכא ואמרין לא־איתי אנש על־יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל־קבל די כל־מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל־חרטם ואשף וכשדי׃
|
|
11 | ומלתא די־מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם־בשרא לא איתוהי׃
|
|
12 | כל־קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל׃
|
|
13 | ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה׃
|
|
14 | באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב־טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל׃
|
|
15 | ענה ואמר לאריוך שליטא די־מלכא על־מה דתא מהחצפה מן־קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל׃
|
|
16 | ודניאל על ובעה מן־מלכא די זמן ינתן־לה ופשרא להחויה למלכא׃
|
|
17 | אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע׃
|
|
18 | ורחמין למבעא מן־קדם אלה שמיא על־רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם־שאר חכימי בבל׃
|
|
19 | אדין לדניאל בחזוא די־ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא׃
|
|
20 | ענה דניאל ואמר להוא שמה די־אלהא מברך מן־עלמא ועד־עלמא די חכמתא וגבורתא די לה־היא׃
|
|
21 | והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה׃
|
|
22 | הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא עמה שרא׃
|
|
23 | לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די־בעינא מנך די־מלת מלכא הודעתנא׃
|
|
24 | כל־קבל דנה דניאל על על־אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר־לה לחכימי בבל אל־תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא׃
|
|
25 | אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר־לה די־השכחת גבר מן־בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע׃
|
|
26 | ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די־חזית ופשרה׃
|
|
27 | ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די־מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃
|
|
28 | ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על־משכבך דנה הוא׃
|
|
29 | אנתה מלכא רעיונך על־משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה־די להוא׃
|
|
30 | ואנה לא בחכמה די־איתי בי מן־כל־חייא רזא דנה גלי לי להן על־ דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃
|
|
31 | אנתה מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל׃
|
|
32 | הוא צלמא ראשה די־דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש׃
|
|
33 | שקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף׃
|
|
34 | חזה הוית עד די התגזרת אבן די־לא בידין ומחת לצלמא על־רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃
|
|
35 | באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן־אדרי־ קיט ונשא המון רוחא וכל־אתר לא־השתכח להון ואבנא די־מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל־ארעא׃
|
|
36 | דנה חלמא ופשרה נאמר קדם־מלכא׃
|
|
37 | אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב־ לך׃
|
|
38 | ובכל־די דארין בני־אנשא חיות ברא ועוף־שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה הוא ראשה די דהבא׃
|
|
39 | ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתיא אחרי די נחשא די תשלט בכל־ארעא׃
|
|
40 | ומלכו רביעיה תהוא תקיפה כפרזלא כל־קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די־מרעע כל־אלין תדק ותרע׃
|
|
41 | ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די־פחר ומנהון פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא׃
|
|
42 | ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן־קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה׃
|
|
43 | די חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא־להון דבקין דנה עם־דנה הא־כדי פרזלא לא מתערב עם־חספא׃
|
|
44 | וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל־אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא׃
|
|
45 | כל־קבל די־חזית די מטורא אתגזרת אבן די־לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה׃
|
|
46 | באדין מלכא נבוכדנצר נפל על־אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה׃
|
|
47 | ענה מלכא לדניאל ואמר מן־קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה׃
|
|
48 | אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב־לה והשלטה על כל־ מדינת בבל ורב־סגנין על כל־חכימי בבל׃
|
|
49 | ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא׃
|
|