| Chapter 10 |
1 | בשנת שלוש לכורש
מלך פרס דבר נגלה
לדניאל אשר־נקרא
שמו בלטשאצר ואמת
הדבר וצבא גדול
ובין את־הדבר
ובינה לו במראה׃
|
|
2 | בימים ההם אני
דניאל הייתי מתאבל
שלשה שבעים ימים׃
|
|
3 | לחם חמדות לא
אכלתי ובשר ויין
לא־בא אל־פי וסוך
לא־סכתי עד־מלאת
שלשת שבעים ימים׃
|
|
4 | וביום עשרים
וארבעה לחדש
הראשון ואני הייתי
על יד הנהר הגדול
הוא חדקל׃
|
|
5 | ואשא את־עיני וארא
והנה איש־אחד לבוש
בדים ומתניו חגרים
בכתם אופז׃
|
|
6 | וגויתו כתרשיש
ופניו כמראה ברק
ועיניו כלפידי אש
וזרעתיו ומרגלתיו
כעין נחשת קלל
וקול דבריו כקול
המון׃
|
|
7 | וראיתי אני דניאל
לבדי את־המראה
והאנשים אשר היו
עמי לא ראו את־
המראה אבל חרדה
גדלה נפלה עליהם
ויברחו בהחבא׃
|
|
8 | ואני נשארתי לבדי
ואראה את־המראה
הגדלה הזאת ולא
נשאר־בי כח והודי
נהפך עלי למשחית
ולא עצרתי כח׃
|
|
9 | ואשמע את־קול
דבריו וכשמעי
את־קול דבריו ואני
הייתי נרדם על־פני
ופני ארצה׃
|
|
10 | והנה־יד נגעה בי
ותניעני על־ברכי
וכפות ידי׃
|
|
11 | ויאמר אלי דניאל
איש־חמדות הבן
בדברים אשר אנכי
דבר אליך ועמד
על־עמדך כי עתה
שלחתי אליך ובדברו
עמי את־הדבר הזה
עמדתי מרעיד׃
|
|
12 | ויאמר אלי אל־תירא
דניאל כי מן־היום
הראשון אשר נתת
את־לבך להבין
ולהתענות לפני
אלהיך נשמעו דבריך
ואני־באתי בדבריך׃
|
|
13 | ושר מלכות פרס עמד
לנגדי עשרים ואחד
יום והנה מיכאל
אחד השרים הראשנים
בא לעזרני ואני
נותרתי שם אצל
מלכי פרס׃
|
|
14 | ובאתי להבינך את
אשר־יקרה לעמך
באחרית הימים
כי־עוד חזון
לימים׃
|
|
15 | ובדברו עמי כדברים
האלה נתתי פני
ארצה ונאלמתי׃
|
|
16 | והנה כדמות בני
אדם נגע על־שפתי
ואפתח־פי ואדברה
ואמרה אל־העמד
לנגדי אדני במראה
נהפכו צירי עלי
ולא עצרתי כח׃
|
|
17 | והיך יוכל עבד
אדני זה לדבר
עם־אדני זה ואני
מעתה לא־יעמד־בי
כח ונשמה לא
נשארה־בי׃
|
|
18 | ויסף ויגע־בי
כמראה אדם
ויחזקני׃
|
|
19 | ויאמר אל־תירא
איש־חמדות שלום לך
חזק וחזק וכדברו
עמי התחזקתי ואמרה
ידבר אדני כי
חזקתני׃
|
|
20 | ויאמר הידעת
למה־באתי אליך
ועתה אשוב להלחם
עם־שר פרס ואני
יוצא והנה שר־יון
בא׃
|
|
21 | אבל אגיד לך
את־הרשום בכתב אמת
ואין אחד מתחזק
עמי על־אלה כי
אם־מיכאל שרכם׃
|
|