| Chapter 1 |
1 | דבר־יהוה אשר היה
אל־יואל בן־פתואל׃
|
|
2 | שמעו־זאת הזקנים
והאזינו כל יושבי
הארץ ההיתה זאת
בימיכם ואם בימי
אבתיכם׃
|
|
3 | עליה לבניכם ספרו
ובניכם לבניהם
ובניהם לדור אחר׃
|
|
4 | יתר הגזם אכל
הארבה ויתר הארבה
אכל הילק ויתר
הילק אכל החסיל׃
|
|
5 | הקיצו שכורים ובכו
והיללו כל־שתי יין
על־עסיס כי נכרת
מפיכם׃
|
|
6 | כי־גוי עלה
על־ארצי עצום ואין
מספר שניו שני
אריה ומתלעות לביא
לו׃
|
|
7 | שם גפני לשמה
ותאנתי לקצפה חשף
חשפה והשליך
הלבינו שריגיה׃
|
|
8 | אלי כבתולה
חגרת־שק על־בעל
נעוריה׃
|
|
9 | הכרת מנחה ונסך
מבית יהוה אבלו
הכהנים משרתי
יהוה׃
|
|
10 | שדד שדה אבלה אדמה
כי שדד דגן הוביש
תירוש אמלל יצהר׃
|
|
11 | הבישו אכרים
הילילו כרמים
על־חטה ועל־שערה
כי אבד קציר שדה׃
|
|
12 | הגפן הובישה
והתאנה אמללה רמון
גם־תמר ותפוח
כל־עצי השדה יבשו
כי־הביש ששון
מן־בני אדם׃
|
|
13 | חגרו וספדו הכהנים
הילילו משרתי מזבח
באו לינו בשקים
משרתי אלהי כי
נמנע מבית אלהיכם
מנחה ונסך׃
|
|
14 | קדשו־צום קראו
עצרה אספו זקנים
כל ישבי הארץ בית
יהוה אלהיכם וזעקו
אל־יהוה׃
|
|
15 | אהה ליום כי קרוב
יום יהוה וכשד
משדי יבוא׃
|
|
16 | הלוא נגד עינינו
אכל נכרת מבית
אלהינו שמחה וגיל׃
|
|
17 | עבשו פרדות תחת
מגרפתיהם נשמו
אצרות נהרסו
ממגרות כי הביש
דגן׃
|
|
18 | מה־נאנחה בהמה
נבכו עדרי בקר כי
אין מרעה להם
גם־עדרי הצאן
נאשמו׃
|
|
19 | אליך יהוה אקרא כי
אש אכלה נאות מדבר
ולהבה להטה כל־עצי
השדה׃
|
|
20 | גם־בהמות שדה
תערוג אליך כי
יבשו אפיקי מים
ואש אכלה נאות
המדבר׃
|
|