| Chapter 1 |
1 | משא דבר־יהוה
אל־ישראל ביד
מלאכי׃
|
|
2 | אהבתי אתכם אמר
יהוה ואמרתם במה
אהבתנו הלוא־אח
עשו ליעקב נאם־
יהוה ואהב
את־יעקב׃
|
|
3 | ואת־עשו שנאתי
ואשים את־הריו
שממה ואת־נחלתו
לתנות מדבר׃
|
|
4 | כי־תאמר אדום
רששנו ונשוב ונבנה
חרבות כה אמר יהוה
צבאות המה יבנו
ואני אהרוס וקראו
להם גבול רשעה
והעם אשר־זעם יהוה
עד־עולם׃
|
|
5 | ועיניכם תראינה
ואתם תאמרו יגדל
יהוה מעל לגבול
ישראל׃
|
|
6 | בן יכבד אב ועבד
אדניו ואם־אב אני
איה כבודי
ואם־אדונים אני
איה מוראי אמר
יהוה צבאות לכם
הכהנים בוזי שמי
ואמרתם במה בזינו
את־ שמך׃
|
|
7 | מגישים על־מזבחי
לחם מגאל ואמרתם
במה גאלנוך באמרכם
שלחן יהוה נבזה
הוא׃
|
|
8 | וכי־תגשון עור
לזבח אין רע וכי
תגישו פסח וחלה
אין רע הקריבהו נא
לפחתך הירצך או
הישא פניך אמר
יהוה צבאות׃
|
|
9 | ועתה חלו־נא
פני־אל ויחננו
מידכם היתה זאת
הישא מכם פנים אמר
יהוה צבאות׃
|
|
10 | מי גם־בכם ויסגר
דלתים ולא־תאירו
מזבחי חנם אין־לי
חפץ בכם אמר יהוה
צבאות ומנחה
לא־ארצה מידכם׃
|
|
11 | כי ממזרח־שמש
ועד־מבואו גדול
שמי בגוים
ובכל־מקום מקטר
מגש לשמי ומנחה
טהורה כי־גדול שמי
בגוים אמר יהוה
צבאות׃
|
|
12 | ואתם מחללים אותו
באמרכם שלחן אדני
מגאל הוא וניבו
נבזה אכלו׃
|
|
13 | ואמרתם הנה מתלאה
והפחתם אותו אמר
יהוה צבאות והבאתם
גזול ואת־ הפסח
ואת־החולה והבאתם
את־המנחה הארצה
אותה מידכם אמר
יהוה׃
|
|
14 | וארור נוכל ויש
בעדרו זכר ונדר
וזבח משחת לאדני
כי מלך גדול אני
אמר יהוה צבאות
ושמי נורא בגוים׃
|
|